אני מבקש למרות דברי ההקדמה המאוד חשובים,  אני אומר את זה בחינוך של ילדים וסגרנים שמושכים שדהות החשיבות החינוך על הנקודות שהיא העליתה כפרמת ומרכזים חשובים כהקטע,  אבל גם מזווית רייצת אחרת אני חושב שאנחנו נמצאים באחד הרגעים הקשים ביותר של החברה בעולם בכלל,  אבל אנחנו מדברים על מדינת ישראל אז אני רוצה להתמקד מדינת ישראל בכלל מרגעים הקשים ביותר במערכת החינוך כי בעוד דקות ספורות היא תהפוך להיות לא רלוונטית מישהו שישבים פה לא מעט חבר'ה צעירים שממצאים או בשנת הלכים או בשנת בכינה או בסיטואציה כזאת או אחרת של מידה מתוך בכינה ועכשיו הם יודעים שבמידה מסוימת רימינו אותם וזה יכול להיות הרבה יותר מעניין,  הרבה יותר אטרקטיבי
 המפאים,  הרבה יותר מוליך רוח,  הרבה יותר משאי השראה,  הרבה יותר מניע לפעולה שבעצם למידה של מקצועות הומניסטיים לצורך הדוגמה יכולה להיות משהו מאוד עמוק ומאוד נכון ושדבר האחרון שחשוב בלמידה זה השימון והלמידה בעל פה ושבעצם הכנסנו אתכם לעולם שיש בו הרבה מאוד מבחנים ועוד מבחנים ועשינו לכם הרבה מבחנים בעיקר כדי שלא יהיה לכם זמן לשאול שאלות של מהות,  כדי שלא תספיקו להתלבט,  כדי שלא תהיו מספיק סקרנים וכדי שלא תמצאו לשמות את העולם וכשאנדבר על מערכת החינוך כפי שאני רואה אותה היום מערכת שמתמקדת הרבה מאוד בידע, היום,  מערכת שמתמקדת הרבה מאוד בידע,  בסמארטפון שנמצא בקיש שלך בעולם שבו הרב החשוב ביותר,  או התלמיד חכם הגדול ביותר הוא הרב גוגל שכל שאלה שרק תרצה תוכל לקבל לה מגוון רחב של תשובות ומגוון רחב של שוריות בעולם כזה,  ישן,  הוא קיבל את התפקיד לחנך כי נסתכל היום על בתי הספר,  נוכל לומר ולפתיח על המשפט האחריך שאני אומר עכשיו, פשעה היא באופן כללי דומה.  בתי סוהר ובתי ספר.  ואני חושב שאנחנו נמצאים היום באחד הרגעים הכי משמעותיים שלנו,  שבו אנחנו נקרים באומץ רב לשאול את השאלה,  מה יהודו של בית הספר במאה ה-21? משום שלא נשאל את השאלה הזאת,  יכול להיות שנצליח לייצר עוד דור או שניים של תוקים שיודעים לתרגם תהליכים של אירועים כאלה ואחרים,  ויכול להיות שנצליח לייצר עוד דור אחד או שניים של אנשים שהרגישו שהמסגרת הזאת באיזשהו מקום נוגעת בהם,  בינו שם מפעלים וצבאות,  בתעיקנות,  תדעו לחזור אל הפעולה פעם אחר פעם,  עכשיו אתם חיים בעולם
 מה שאנחנו מוכרים זו חשיבה אחרת מחוץ לקופסה מה שאנחנו מוכרים זה בעצם את היכולת לראות את העולם בצבעים אמיתיים עמוקים ואולי נאמר עוד דבר אחד אם במאה ה-19 ובקבוצי האחר כך במאה ה-20 הדבר המרכזי כדי שמערכת החינוך תצליח תהיה משמעת אז במאה ה-21 הדבר החשוב במערכת החינוך זה משמעות והיכולת להעביר את מערכת החינוך ממשמעת למשמעות זה האתגר הגדול שאני לוקח אותו על עצמי משום שאני חושב שקרוב הרגע שתמידים חכמים,  מצטיינים,  מבונים אם נפש גדולה ורוח העננה ירגישו שהמקום הזה לא רלוונטי שאולי יקנה ידע וייתן תעודת בקבוצ כזאת
  שגם על מדינת המיימנות שלה אפשר לדבר,  אבל הוא לא ייתן חינוך,  הוא לא ייתן ערכים,  הוא לא ייצר במכונות לאות את בני האדם שמדינת ישראל ספוקה להם.  ולכן אני לא אוהב במילים של רפורמה,  אבל אני רוצה לדבר דווקא בדרום על המסע לחברת מופץ.  על מקום שבו באומץ רב,  גורים וקהילה רחבה,  מוכנים לשאול את עצמם למה צריך במאה ה-21 בית הספר.  שני צריכי קולל,  איזה שיעור אחד לכולם אותו דבר,  בלי שונות בלי הבנה שבתוך המספר הגדול מדי דרך אגב,  אולי אני אגע בזה בהמשך של ילדים שיש בכיתה יש צרכים שונים,  לילדים שונים,  ועולמות שונים ומחשבות שונות ופיסות שונות אני חושב שבנות עקירה,  בצורך לשנות את מבנה הלמידה, כחברה אנחנו מסכנים ומאיימים הרבה יותר חזקו זה מנושא של היום הראשון,  מנושא הירני או מנושא ביטחוני אנחנו מסכנים בביטחונה של מדינת ישראל,  את נחיבותה ואת קיומה הדברים האלה צריכים לבוא לידי ביטחונית עבודה מסודרת,  לא יכולים להישאר בסיסמאות ולכן אני חושב שאם אנחנו רוצים,  זה אחד הדברים המוזרים בעיניי,  חזון לחברה, נוכלים לחשוב? יש חזון? נוכלים אותו? יש חזון? מישהו ראה פעם את החזון של משרד החינוך? לא ראיתם.  אתם יודעים למה? אנחנו חברה מקוטבת,  קשה לנו להסכים.  זמן עשיר ואנחנו לא סוגרים להסכים על חזון.  ועל לשאור בדברי שלכם.  מה לעשות בעיסוקי? תשים להם מצבים,  מבחנים מפמר,  מה אמר אחד העם,  ישאל חס וחלילת עצמאות השאלה,  שברים במתמטיקה,  מה זה אומר לגבי לגבי פיסת השלמות.  ומה יקרה עם חס וחלילת,  ואיך אני לוקח את המגלה הזו ועושה איתו משהו לטובת העולם.  זה קורה גם בגלל שאנחנו לא מאמינים בתלמידים ובמורים,  ונשמוך עליהם,  ונאמין בהם.  אולי נכו אותו,  מורכב וגדול שלחתי את זה בכתב
  נכתב ענק ענק ענק ענק,  בהשוואה לחצי שנה,  מבחינה ארגן צבאית.  וכאב לי.  כאב לי מאוד.  ללבד כיתות, אני שוכח על מוסר,  על ערכים,  על אהבת אדם,  לא מנהל.  הוא חושב ש.  אני אומר את זה במילים שלי,  ילד הולך למכיתה א',  לא יודע,  תמיד אני באמצע,  אני כל הזמן במרכז,  מה אני יכול לעשות? אבל אני לא שייך לדור,  שלא קרו לכאן ילדים מחנה לכיתה א'. אני שייך לגיר שלא חשבו שיושבת על הרצפה ולהריח אדמה ולראות חילזון ושהגשם הראשון יוצא,  יוצא מחוצה ומלכים ומבינים ולכים מגפיים מגומים ועושים בשלול להיות ככה בכוונה אני שייך לדור שחשבו שזה למידה שלא חשבו שבכיתה א' צריך לחשוב מה יהיה בכיתה ב' ובכיתה ג' ולומרים להורא תדע לך בקצב הזה לא יתקבל לך תיבה הגעתי לבית ספר שכל למידה,  אני קראה לזה אחוז מכר מהלמידה המצאת במצאות משחקים,  במזרמות,  במספורת,  בשכונה שנקראת בשפתם של הישראלים שכונת מצוקה
  זה דבר מדהים בעיניי תודה
 מצב של עשר דקות מן הים,  הם צועדים הים,  והמורה פתח את התנך,  ומקריא את הפסוקים על יקוו המיל למקום אחד,  ומראה להם איפה הגבורה של הים,  אתם מבינים מה זה? מה זה לנידה אחרת? ואז פתאום אני שומע אותו מדבר איתם על איכות הסביבה,  אבל למה הוא נתן לשמור ולקיים אותו? ואז אני רואה שקוראים את מוציפנטק,  וכל אחד כותב לעצמו איך הוא ישמור על הסביבה בבית שלו.  למה לא? מה קרה לנו? אני בעד מצוינות,  מצוינות עימודית,  את היכולות שלנו,  אלה שלושת המטרות המרכזיות של לימידה משמעותית בתוך מערכת החינוך.  נרווח את המערכת,  נאמין בהם.  ואם פגשתם דמויות מופתיעות.  להקרות בכם את התשוקה,  ולעשות אותו דבר לתלמידים צעירים במדינת ישראל.  ולקידור הרסל מורים יש לי,  לא צריכים אתכם בשביל ללמוד.  להתרחב. משמעגרים,  זכרנו אותו כבר,  לא,  מסומך,  בחור זאת המטרה המרגיבית הראשונה שאני רואה אותה כבסיס המטרה השנייה היא לראות בבתי הספר הציבוריים והמלכתיים את המקום המרכזי ביותר לבצמותה של אומה שחינוך הוא לא חינוך ציבורי,  שחינוך הוא לא חינוך של רע בכולם שקהילות שונות,  משנות את מקומן ואי מודן שכל אחד עושה שבת לעצמו,  שנוצרים בתי ספר מוכרים שאינם משמיעים שהחברה מפורטה את עצמה לדעת,  היא מסכנת את האתר שלה ואת הקיום
  לטעים וחיוניים יחד יש בזה אמת עמוקה אנחנו נחזק חינוך ישראלי שרוצה להביא לביטוי את מגוון הדעות של החברה הישראלית אנחנו גם נחזק שילוב של ילדים מהמצרכים המיוחדים לתוך מערכת רגילה
 לא בגלל שהם זקוקים לזה,  יקבל חינוך מקצועי,