בתיאוריה של ויגוצקי מתייחס איך המבוגרים יכולים להשפיע על למידה אישית . לפי  התאוריה של ויגוצקי בנויה על מרכזיות התרבות ותרומתה המכרעת להתפתחות האדם.  הוא טוען כי האדם הוא תוצר התרבות,  הקוגניטיביות והרגשיות של האדם מייצגות את הידע המשותף של התרבות. התפתחות קוגניטיבית אצל האדם נובעת מתוך התהליך הדיאלקטי שבו לומד הילד ומתפתח דרך חוויות משותפות של פתרון בעיות עם אדם אחר (הורה/מורה).  הילד לומד את הכללים התרבותיים של פתרון בעיות בתחילה תוך תצפית וחיקוי,  ומאוחר יותר דרך לקיחת אחריות על מעשיו ”כל תפקוד בהתפתחות התרבותית של הילד מופיע פעמיים.  תחילה בין אנשים ואחר כך בתוך הילד. מקורם של כל התפקודים הגבוהים הוא ביחסים הממשיים בין בני האדם“.  התפתחותנו האינטלקטואלית לא יכולה להיות מובנת כהלכה במונחים אפיסטמולוגים של ידע נצבר או של שלבים התפתחותיים פסיכולוגיים כפי שגרס פיאז'ה.  היא מחייבת הבנה מלאה של התפקיד אותו ממלאים הכלים האינטלקטואליים הזמינים לחברה שלתוכה גדל האדם. ויגוצקי גרס כי לסביבה יש חשיבות מכרעת בהתפתחותו האינטלקטואלית של הילד.  עיקר ההתפתחות על פי ויגוצקי מתרחשת באמצעות תהליך של הפנמה, ויגוצקי גרס כי הסביבה מעניקה לילד הנחיה אישית,  הסביבה פועלת באופן מכוון להגברת המוטיבציה של הילד ולחיזוק יכולתו להמשיך במאמציו בדרכו לפתרון הבעיה העומדת לפניו.  מושג הפיגום פותח והיווה נדבך מרכזי גם במשנתו של הפסיכולוג האמריקני,