משום שהוא מדגיש את הניגוד בין המושג "שָפַר" לבין הגורל המר שנגזר על שפרה האומללה.  הסיפור מתאר פרק זמן של כחודשיים,  בין מות בעלה של שפרה לבין מותה שלה.  הגיבורה שפרה נעה במעברים חדים בין מציאות לדמיון.  היא נוטה לשקוע בהזיות המחדדות את הפער העצום בין חייה הקשים לבין חזיונות החיים הנורמאליים,    הסיפור מבליט את המהפך הנוראי שהתחולל בחיי שפרה.    במהלך הסיפור מתגלה שפרה כאישה פסיבית,  אז היא מוכנה לקבל עבודה ככובסת.  גם את הצעת העבודה כמיניקת בבית עשירים היא מקבלת בשתיקה.  בעלה פנחס מופיע בחלום כשהוא מושיט לה את ידיו.  ניתן להסיק מכך עד כמה חלשה שפרה בהיעדר תמיכת בעלה,  שפרה מחזיקה מעמד בתפקידה כמיניקת פחות מיום אחד.  היא לא עומדת בכאב נטישת בנה כאשר בני הזוג המעסיקים אותה לא מגלים ולו מעט הבנה למצבה,  מסגיר את חולשתה בעיני מעסיקיה,  מכאן ניתן להבחין במבנה האישיות הרגיש של שפרה,    גם בעזיבתה את בית האחוזה,  מובלטת חולשתה של שפרה.  אין היא מסוגלת לעמוד בקשיי הדרך המושלגת,  היא מאבדת את הרצון לחיות,