גאונו של יוצר"אמן כגאונה של יצירת אמנות אינם במה שמשותף להם ולאחרים בני בית מדרשם או במה שהושפעו ממי שקדמו להם,  ובמה אמורים הדברים ביחסה של שירת ספרד העברית אל השירה הערבית,  זה כשנות דורותיים ויותר שבחקר שירת ימי הביניים העברית נעשתה עבודה - מבורכת ביותר - אמנם,  לא במידה הראויה - של חשיפת הנתיבים ,  שבהם נמשכה השפעת השירה הערבית על השירה העברית בתחומים שונים: מבנה - פרוזודיה,  ואולם מעט ניתנה הדעת על התוויה ברורה של ייחודיותה של שירת ספרד העברית,  גאון זה אין ספק בו שהוא קיים,  גם - ואולי דווקא - כאשר - השירה העברית מושווית אל השירה הערבית מורתה.  שהשירה העברית: שרתה עם השירה הערבית וגם יכלה לה.  ששירי הטבע של משה אבן עזרא אינם נופלים משירי הטבע של אבן כ'פאג'ה,  וכי מכתמי בן קהלת של שמואל הגייד אינם עומדים מבוישים מול שירי ההגות של אבו אלעתאהיה,  ועל זה הדרך ביחס לשירי האהבה ולשירי היין;  ואף שירי האיזור העבריים לא נפלו משירי האיזור ,  (vehicle) משמשים לו כלי קיבול עיקר דברינו אלה מוסבים על שירת החול העברית בספרד,  שדומה כי מן הראוי י הוא לדון בה לא רק בזיקתה הכללית אל השירה הערבית,  אל השירה הערבית בספרד,  אין כל ספק כי לזיקה זו היתה השפעה מכרעת על אופיה המיוחד של שירת החול העברית גאונו של יוצר"אמן כגאונה של יצירת אמנות אינם במה שמשותף להם ולאחרים בני בית מדרשם או במה שהושפעו ממי שקדמו להם,  ובמה אמורים הדברים ביחסה של שירת ספרד העברית אל השירה הערבית,  זה כשנות דורותיים ויותר שבחקר שירת ימי הביניים העברית נעשתה עבודה - מבורכת ביותר - אמנם,  לא במידה הראויה - של חשיפת הנתיבים ,  שבהם נמשכה השפעת השירה הערבית על השירה העברית בתחומים שונים: מבנה - פרוזודיה,  ואולם מעט ניתנה הדעת על התוויה ברורה של ייחודיותה של שירת ספרד העברית,  גאון זה אין ספק בו שהוא קיים,  גם - ואולי דווקא - כאשר - השירה העברית מושווית אל השירה הערבית מורתה.  שהשירה העברית: שרתה עם השירה הערבית וגם יכלה לה.  ששירי הטבע של משה אבן עזרא אינם נופלים משירי הטבע של אבן כ'פאג'ה,  וכי מכתמי בן קהלת של שמואל הגייד אינם עומדים מבוישים מול שירי ההגות של אבו אלעתאהיה,  ועל זה הדרך ביחס לשירי האהבה ולשירי היין;  ואף שירי האיזור העבריים לא נפלו משירי האיזור ,  (vehicle) משמשים לו כלי קיבול עיקר דברינו אלה מוסבים על שירת החול העברית בספרד,  שדומה כי מן הראוי י הוא לדון בה לא רק בזיקתה הכללית אל השירה הערבית,  אל השירה הערבית בספרד,  אין כל ספק כי לזיקה זו היתה השפעה מכרעת על אופיה המיוחד של שירת החול העברית מאיגרת הרמב"ם שישב במצרים לר" יהונתן הכהן מלוניל,  שהביע בה הסתייגותו : מדכוי שירה והתצצל על המעט שיצר בסגנון זה ואחר כל אלה הדברים והדרכים אשר בעיני לא ישרים,  המה - הדרכים אשר במקצתן לא סלולים.  וראוי להחזיר הים לאיתנו - קודם שנבוא לדון בעצם הנושא,  מן הראוי להקדים דברים קצרים על חשירה הערבית בספרד ועל יחסה אל השירה הערבית במזרח א.  יחס השירה הערבית בספרד אל השירה הערבית במזרח ,  מקובלת כענף מיוחד בשירה הערבית שהחלה להיווצר ולהתפתח,  רק לאחר שהשירה הערבית במזרח הגיעה למרום שיאה בסוף המאה השמינית ובמהלך המאה התשיעית בחצרות הכ'ליף העבאסי הארון ,  על המפורסמים במשוררים העבאסים נמנו עבאס בן אלאחנף ,  שירת ספרד הערבית החלה ראשית צעדיה רק במחצית השנייה למאה התשיעית,  השירה האנדלוסית פיתחה לה קווי אופי ייחודיים בתחומי הצורה ,  לפחות לכמה מהם אפשר להעמיד מקבילות בשירה העברית בספרד כפי שנראה להלן.  מן האמור לעיל ברור הוא,  ובייחוד תורת הבדיע מבית מדרשם של המשוררים העבאסיס שהושפעו מן התרבות הפרסית.  ששירת ספרד הערבית נסמכה על השירה הערבית במזרח,  קיבלה את הקונבנציות שלה,  וראתה עצ
 שנסללו כבר על ידי משוררי המזרח.  מפורסם שמו של הזמר והמנגן זריאב,  שבא מן המזרח לספרד ב" 832 ,  ותרומתו לפיתוח - המוסיקה ומלאכת השירה באנדלוסיה היתה עצומה.  אף גדולי המשוררים האנדלוסים כונו על שם גדולי המשוררים במזרח כדי לציין גדולתם,  כגון אבן האני שכונה . " אלמתנכי של המגרב" ואבן זיידון (מת 1171 ) שכונה "אלבחתרי של המגרב " ,  חנין בגדאד,  על כל מתנגדיו מבית מדרשו .  יליד טורטוסה שבספרד,  שיצירתו תשמש מופת לשירה מעולה,  השוו משוררי ספרד לדונש את המשורר מביניהם שרצו - להביע הערכתס כלפיו.  כך אבן גבירול ומשה בן אלתקאנה במחצית הראשונה למאה הי"א העלו את שמו של דונש כמופת בהשוואה למשורר שרצו לדבר בשתו: ובכן ,  לא אביגבירול .  לא משה בן עזרא ולא יהודה הלוי לא שימשו מופת להשוואה עם משוררם אחרים מחויבות זו לערכי השירה הערבית המזרחית ולמוסכמותיה לא רק נתקיימה למעשה,  אלא אף היה לה ניסוח של הלכה.  בספרו הנודע טוק אלחמאמה ביקר אבן במחצית הראשונה למאה הי"א את ההפלגות שבשירי האהבה הערביים. " ביחוד אנחנו הולכים בעקבות הערבים חובה עלינו לעשות כמותם ככל אשר נוכל עם זאת,  בשלב מסוים ביקשה השירה האנדלוסית הערבית להוכיח,  ואף עולה עליה.  וכן קלאיד (רבידים ומוטמח (שאיפה) לאבן חקאן (מת 1134 או 1141 ).  אף זו דרכו של משה אבן עזרא בכתאב אלמחאצ'רה ואלמד"אכרה,  שהתעלם כליל מן השירה העברית שמחוץ לספרד ואף העלה את הנימוק לעליונותם של משוררי ספרד על משוררים שמחוצה
  כי אף שהשפעת השירה הערבית הקיפה את השירה העברית במזרח כבמערב,  הרי היה הבדל גדול במידת ההשפעה ובאופיה.  האסכולה של שי העברית החדשה במזרח המשיכה להתפתח,  כשהיא משלבת באופן מופלא יסודות קדומים מן הפיוט המזרחי עם יסודות חדשים הלקוחים מן השירה הערבית.  ואלו - שיות החול העברית החדשה בספרד לא חשה כל מחויבות למסורת הפייטנית המזוחית הקדומה,  רק מאמצע - המאה הי"א החלה השירה העברית בספרד משפיעה מכוח עצמה על השירה העברית - במזרח וקרבה אותה אליה ואל השירה הערבית מכוח יוקרתו הרוחנית,  החברתית . 1492-1248) ה.  תקופת גרנדה,  ר"ל עמדת האחיזה האחרונה של האסלאם בספרד בתקופה הראשונה החלה שירת אנדלוסיה את צעדיה הראשונים.  שבחפעלו שני המשוררים הגדולים בשירת אנדלוסיה: אבן זיידון בן קורדובה ( 1071-1003 ) שנתפרסם בשירי האהבה שלו לולאדה בת הכ'ליף האומיי אלמוסתכפי,  ואלמועתמד,  זה נתפרסם בשל שירי הגעגועים והנדוד שכתב מבית הכלא,  שבימי נעוריו עסק בשירה,  באותן חצרות ובגנים המסופחים אליהם אף נערכו .  המשתאות ותחרויות המשוררים המפורסמות. ראשית התקופה השלישית בפלישת המוראבטון מצפון אפריקה,  תחילה על פי הזמנת כמה ממלין אלטואאף כדי לעמוד נגד כוחו המתגבר של המלך הנוצרי אלפונסו השישי,  ואחר כך לצורן השתלטות מדינית גרידא,  דבר שגרם לירידה גדולחבמעמד השירה האנדלוסית.  זאת לא רק בשל התבטלותן של רבות מחצרות המלכים,  אלא בשל אדיקותס הדתית של השליטים המוראבטים,  יוסף אבן תאשפין ובנו עלי,  אף על פי כן עדיין עמד לה כוחה של השייה .  שראשיתם עוד בסוף התקופה הראשונה ,  חידו .  לצורות,  לתכנים וללשון,  שהשתייכה לכת המווחדון,  שיחסם אל המדע והספרות היה חיובי,  אך לא אל השירה החילונית.  לא כליל העיסוק בשירה אף בתקופת גרנדה,  עד לגירושם המוחלט של המוסלמים מחצי האי האיברי.  אבל יש לזכור,  במזרח בתהליך של הידרדרות ושקיעה מהירה .  מתחזקת התפישה,  קודם לבוא דונש מן המזרח לקורדובה,  על כל פנים,  המאה העשירית - שני הדורות הראשונים למשוררי ספרד - העברים על פי חלוקתו הכרונולונית של משה אבן עזרא - היא תקופת ההתגבשות של השירה.  כי חסדאי בן שפרוט,  וזירו של עבד אלוחמן השלישי,  שמילאו השליטים האומיים בקורדובה - עבד אלוחמן השני,  עבד אלרחמן השלישי וחכם השני - בהפיכת בירתם למרכז רוחני וספרותי - .  שאינו נופל מן המרכז שבבגדאד ,  דורם של שמואל הנגיד ואבן גבירול,  הרי זו המחצית הראשונה למאה הי"א המקכילה לחלקה הראשון של תקופת מלון אלטואיף.  אף המחצית השנייה למאה זו עד סופה היתה מצוינת במשוררים גדולים,  שידיעותינו על שירת
 החול שלו מועטות ביותר,  לאחר שכבשה יוסף אבן תאשפין ב" 1091 .  עזבה לעד,  בדומה לשירה האנדלוסית,  היא המשיכה להתקיים גם בתחומי הממלכות הנוצריות,  בעיקר מכוח המסורת הספרותית והחינוך שעולם הרוח העורבי האסלאמי המשיך להיות אמון עליהם.  בסוף שנות השלושים - למאה הי"ב,  חש משה בן עזרא כי הגיעה שירת ספרד העברית אל סיומה,  שעהמשוררים הרעים לא נרתעו להביע דעה שלילית על ערכי השירה הערבית,  משוררי ערב ובאשר לתקופת שלטונם של המווחדון,  שהביאו לירידה הגדולה במעמד שירת אנדלוסיה,  הנה אף שירת החול הנורית נפגעה מכך קשות ונעלמה כמעט לגמרי.  אף חסידי הרמב"ם,  שהיו משוררים בעצמם,  כגון יעקב בן אלעזר בסוף המאה הי"ב ושם טוב פלקיירה באמצע .  המאה הי"ג,  סוף סוף כל יצירה רוחנית משקפת את פני המציאות החברתית,  ודי לנו אם נזכיר בהקשר זיקת שערים מח ,  מעבר הערבים לחברה עירונית יושבת קבע,  אך לכלל מהפכה של ממש הגיע הדבר רק באמצע המאה השמינית,  במבואו לתרגום האנגלי של טוק אלחמאמה (ענק היונה) לאבן חזם,  שפילגשות יכולה להיות אסתטית ואינטלקטואלית בדומה להנאה הגופניית ,  ולהלן הוא אומר,  כי תענוגות אלו נחותים לעומת התענווות .  הרוחניים,  ולא ערבים,  השירה הערבית,  החכם התוניסאי הנחשב לסוציולוג הראשון במוקדמה המפורסמת שלו,  שאך זה עתה יצאו מתוך חיי הנודדים,  את תפקיד ההנהלה הצבאית והאזרחית מעסיקה אותם יותר מכדי לתת להם את השלווה הדרושה להתעסקות בספרות,  שהיתה תמיד נקלה בעיני מעמד שליט.  הם הניחו לימודים אלה לפרסים ולגוע ילידי התערובת (אלמולדון) שמוצאנו מנשואי תערובת של המנצחים והמנוצחים כבר המשורר בשאר אבן ברד בן המאה השמינית (מת 783 ),  כך,  מגדולי המשוררים הערבים בכל הדורות (פרסי במוצאו,  שהצהיר,  ואף דימוייהם,  אף - אבן רשיק (מת 1070 ),  כדוגמת הקצידות הג'אהליות,  סיפור דמיוני בדבר מסע על גמל שלא היה מעולם.  16 ואלו ת'עאלבי (מת 1038 ) קבע בהחלטיות,  עלו על משוררי הג'אהליה מצד הרוך והחן שביצירתם,  אבן קותייבה,  שבמקום להשתמש במוטיבים מדבריים בשירתם,  יו דברי משוררים ומבקרים אלו מהווים הד לוויכוח מקיף שהתגלע בעולם המוסלמי באותה תקופה,  המעניקה עדיפות ערכית לתרבות הערבית,  לבין הדוגלים באסכולת השעובייה,  המעניקה עדיפות ערכית לתרבות העמים השונים,  כגון הפרסים והברברים,  ביץהיתר גולם
  ועל החוק המחייםלפתוח ) את השיר בבכי על ה"תללים" (אטלאל).  ביקר אבו נואס,  14 הסופר הערבי המפורסם אלג'אחט' (מת 868 ) אף ,  כי אין בכוונתו לזלזל במעלת משוררי הג'אהליה וההולכים בעקבותיהם - כינם "בדוים גסים שלא הכירו מימיהם חיי עידון ועינוגי העולם הזה",  גסים הם ובאים מתחום הטבע המדברי,  ויצא נגד מוסכמות פתיחת הקצידה ובייחוד יושבי הערים הכוללים בה,  כדוגמת הקצידות הג'אהליות,  סיפור דמיוני בדבר מסע על גמל שלא היה מעולם.  שפעלו לאחר הופעת האסלאם,  לא כל המשוררים העדיפו את השירה החדשה על השירה הקדומה.  תקף את המשוררים החדשים על - כן,  עם זאת דחה את העדפת השיר הקדום רק בשל היותו קדום ואת הזלזול בשיר המאוחר רק בשל היותו מאוחר.  בין הדוגלים באסכולת הערבייה,  המעניקה עדיפות ערכית לתרבות הערבית,  לבין הדוגלים באסכולת השעובייה,  המעניקה עדיפות ערכית לתרבות העמים השונים,  שקיבלו עליהם את : האסלאס,  כגון הפרסים והברברים,  20 זה היו לו פנים גם בתחום השירה ,  על פני השירה הערבית החרשה.  ביץהיתר גולם כזה היה עולם השירה הערבית בארצות המזרח,  כשהחלה להתפתח השירה באנדלוסיה במחצית הראשונה למאה התשיעית.  אך מהר מאוד החלה לפלס לה דרכים משלה.  אחד מחשובי המבקרים של השירה הערבית החדשה באנדלוסיה,  שניסו ליצור ספרות ספרדית אותנטית יותר,  שלא רק תשווה לוזשל המזרח אלא אף תעלה עליו",  כי חלק הערבים הטהורים באוכלוסיה המוסלמית בספרד היה קטן ביותר,  מוצא חלק גדול מן השושלות השלטוניות בספרד בתקופת מלון אלטואיף ,  ואין צריך לומר כי לא מעטים מגדולי היוצרים היו צאצאי נוצרים שהתאסלמו ושלשון דיבורם בבית היתה רומאנית,  ואלו מחוץ לביתם דיברו ערבית,  שיריהם כל חוקרי השירה הערבית באנדלוסיה ציינו - כפי שיכול לעשות המעיין בה - כי אף שמעיקרה נסמכה על השירה הערבית במזרח וכללה בתוכה גם - את היסוד המלחמתי האבירי,  הנה נתפתחתה וחידשה דווקא בתחום האסתטי החצרני.  כל - כולה עדינות,  הרחוקה מגסות השירה הערבית המזרחית לא רק בשירי המלחמה 30.  אלא אף בשירי האהבה והיין.  היא הרגש הרומנטי הרן,  המופיע לא בלתי תכוף בשירי האהבה,  שמנעוריו כתב / ( שירי טבע ואהבה,  וכשעבר את גיל השישים החל לכתבו שירי זהד (פרישות : כמעט כל שירי אבן כ'פאג'ה חדורים מיסודם רגישות אנדלוסית ולא ילו להיכתב מעולס על ידי משורר מזרחי
 מחויבות השירה הערבית האנדלוסית לערכי השירה הערבית הקדומה היו רופפים - ביותר,  ללא כל ספק גם בשל ריחוק המקום,  שהרבה להסתמך בדעותיו על השירה על המבקר המזרחי אבן קותייבה,  לא הסתיר בחיבורו אלעקד אלפריד את אהדתו למשוררים המודרניים,  ולדעתו אף עלו לעתים על המשוררים הקדומים,  ובשתי הפעמים בשלילה גמורה.  33 אבן חזם הביע פליאתו על נוהג זה,  זאת על פי דרכמו - של שירי האהבה הערביים והעבריים בספרד,  שאחד המוטיבים המוכזיים בהם הוא כיסוי סוד האהבה והצנעתו,  לא ייפלא איפוא שהאסתטיקה האנדלוסית מתייחסת אל היופי,  העידון,  ההנאה,  האסתטיקה הקלסיציסטית האריסטוקרטית היא היסוד - העיקרי בהערכת השירה בס" אלעקד אלפריד לאבן עבד וברסאלה על השיוה לאבן שהיד,  ואלו אלחמירי 1048-1026 ) יליד סביליה כתב חיבור מיוחד המוקדש לנוריאת (שירי הפרחים): כתאב ) אלבדיע פי וצף אלרביע.  אין להשוותו עם האביב האנדלוסי המשגשג. 9י על .  כל פנים אלחמירי הביא באנתולוגיה שלו בתי שיר למשוררים אנדלוסים בלבד
 לשירה הערבית בספרד ראשית צמיחתה של השירה העברית בספרד לא היתה תגובה להופעת השירה ,  שכן ההכרות הראשונה אתה היתה לפחות מאמצע המאה השמינית - לעומת כן נראה שהשירה העברית הגיבה לאחר שנשלם כיבוש ספרד על ידי הערבי - בזריזות רבה למדי על הופעת סוגות חדשות בשירה האנדלוסית הן באשר לתכנים והן - באשר לצורות.  תגובה זו,  שנוכל לכנותה היענות מבוקרת,  היא שסילה לשירה העברית בספרד את תכונותיה הייחודיות,  אשר נכתבו בארצות אחרות בהשפעת השירה הערבית נטייתה המופלגת של שירת ספרד העברית אל האסתטיקה יש אפוא לראותה לא רק כתוצאה מריחוקם של היהודים מעסקי מלחמה וממעשי גבורה,  אלא גם כתוצאה מהשפעת השירה האנדלוסית.  זאת ועוד,  ובאשר לסוגת שירי הפרחים נוטה רצהבי לקשור את ראשיתה בשירה העברית בספרד ביצירת שמואל הנגיד ואבן גבירול לפריחת סוגה זו בשירה האנדלוסית כמוכח מן האנתולוניה של אלחמירי.  האסתטית בשירה העברית בספרד הוא ביצירת משה בן עזרא ובייחוד בס" הענק .  שירת ספרד כשירה נהנתנית אסתטית כבר עמדו חכמים שונים,  ובראשם חוקרי הספרות כיוסף וייס,  בנימין קלאר וחיים שירמן,  שבה היה מקום נכבד גם לבני המיעוטים הדתיים,  בניתלמתחייב מחוקי האפליה וההשפלה של האסלאם,  היא שסללה את הדרן לקראת התהוות שכבות חברתיות יהודיות,  שנטלו חלק בחיי החצר של השליטים המוסלמים ואף ניהלו חיים - חצרניים יהודיים משלהם כדוגמתס.  ועד היום לא הוצע לכן ניסוח יותר קולע מזה של ווייס - תרבות חצרנית ושירה חצרנית. ולא בקירואן,  יפה עשה וייס,  שהבחין בין המרכיב האבירי המלחמתי בשירה הערבית,  הנעדר כליל משירת ספרד העברית (למעט שירת שמואל הנגיד) לבין המרכיב האסתטי החצרני,  הלא אלו דבריו במאמרו המאלף על שירת ספרד - מתוך שני הקומפוננטים של מבנה התרבות הערבי ששימש מופת - המלחמתי אבירי מכאן והאסתיטי חצרני מכאן - הנוגדים זה לזה לפי מובנם ותוכנם,  משום שהדוגמא הבלתי אמצעית שלו דווקא,  התרבות והחברה החצרנית שכספרד הערבית,  הארמוני של שני הקומפוננטים הללו 176 החוקרים נתנו דעתם אף להשפעת השירה הערבית בענייני צורה ותוכן על פי דרכו של דוד ילין המנוח,  דרך שהמשיכו בה ישראל לוין ויהודה רצהבי בני דורנו מכמה עדויות ספרותיות עולה בבירור,  כי בחצרות היהודים הנכבדים בערי הביוה של המלכויות המוסלמיות בספרד,  כגון בקורדובה בירת הכ'ליפות האומיית ובגונדה בירת השושלת הזירית משבט צנהאג'ה הברברי,  נוהלו משתאות כדוגמת זה שהעיד עליו ( מעתיק השיר "ואומר אל תישן שתה יין ישן" שכתב דונש בן לברט (בתרגום מערכית שיר אחר לבן לבראט ז"ל על סוגי השתיה בערב ובבוקר ועל ההתמדה בהס.  ב"כר עגול מוקף סביבו תעלה עגולה [.  : ערוכות בה כמו טורי מגלה : בארמון, 177 : יואל משקה אזי שב כתחץה : לאמר לו: שתהו,  לעתים היו משתאות היין סיבה או רקע להתגלעות מחלוקת בין ידידים טובים דוגמת המחלוקת בין יצחק בן כ'לפון לבין שמואל הנגיד.  ובכן גרם להתקררות היחסיס ביניהס.  שנה שירתו אביו והוא כווזירים.  שמואל הנגיד עצמו תיאר אחד ממשתאות היין שערן,  ושאליו הזמין "חכמים,  בוודאי כולם מבני דתו.  כל המוזמנים,  שהערו לגרונם כמויות יין גדולות נפלה עליהם תרדמה לעת ערב,  על זה כתב הנגיד
 ..  הכינותי מקום משחה : בארימן ימכלולים רקומים - אזי באו אלי מצע משבץ - : ביד שועים כמותנו ערמים ואל ללים ואל מיני מגדים [.  והפיקונו וממים וישבנו במושב טוב,  אך הזמן אלה,  לבלתי יעשה כלה [.  לאמר,  הנה החלונו ואתה תגמור [.  וכראותי החרוזים כי שגבו ממני ואתחכמה להם [.  ואערון מהם ערך שיר לעניניו אולם יש להדגיש,  כי בחוגי המשכילים היהודים - שבתוכם ולמענם נוצרה שירת החול - נערכו משתאות שהפרו את המסורת היהודית מבחינת שמירת כללי הצניעות,  שהשירים החצרניים,  היין ומותרות החיים ומנעמיהם,  בוודאי משקפים הם מציאות חיים שכיחה ביותר של החברה הגבוהה בקהילות היהודים בספרד.  ובין הם כתובים על החשוק (העופר),  אין בהם כדי לשקף מציאות ממשית, להאריך בנושא זה.  על כל פנים,  אך יש לסייג את הדברים ולצמצמם לתקופה הקלסית,  ביצירת וודרוס אבולעאפיה - מחצרני המלך - החכם אלפונסו העשירי בסוף המאה הי"ג - יש התבטאויות מפורטות,  : הכי אל בת אדום אין חן,  הכי היא [.  וכזמה מזמה דיום המעשה תנעם,  ובזנות התבטאויות מפורשות מעין אלו לא נמצאו כלל בתקופה הקלסית,  ואפילו לא בשירי - האיזור של משה בן עזרא.  ודאי,  שירי האיזור הנועזים והפרוצים,  העבריים והערביים כאחד,  היו מצרך נפוץ למדי בחברה היהודית במזרח ובמערב,  הרמב"ם,  בנו ר" אברהם ורב שמואל בן עלי,  המבקשים לאסור את זימורם של "שירי העגבים" בשמחות היהודיות,  כי רדיפת התענוגות ,  ולא בא לה ערן זה אלא מן השירה הערבית האנדלוסית,  שראשיתן בשירה הערבית המזרחית היתה בתקופה העבאסית,  33 אף דומה,  כדוגמת ר' אברהם בן הרמב"ם בספרו כפאיה 54,  חידושים אנדלוסיים בתחום הצורה בשירה העברית בספרד ההיענות המהירה של השירה העברית בספרד לשירה הערבית האנדלוסית באה לידי .  ביטוי גם בעניינים שבצורה.  סוגה זו נתחדשה בשירת אנדלוסיה על פי המסורת הערבית על ידי מוקדם בן מועאפא אלקברי,  שחי בחצר האמיר עבדאללה ( 912-888 ).  אולם סריחת המוושה לא היתה אלא בתקופה יותר מאוחרת,  שירי איזור עבריים כתבו לראשונה שמואל הנגיד ואבן גבירול בראשית הסאה הי"א,  אבל " בהקף גדול לא מצאנום אלא ביצירת משה אבן עזרא עוד קודם שיצא מגרנדה ב -ב 1091 ,  גם הזג'ל העברי בשירת יהודה הלוי נכתב בוודאי בהשפעת הזג'ל של אבן קוזמאן מן המחצית 57.  הראשונה למאה הי"ב אף במקאמה העברית נמצא כמה מקבילות למקאמה האנדלוסית.  והיא המעבר מן המבנה של החיבור המקאמי המקיף בסגון ספרי המקאמות של המר"אני וחרירי אל המבנה של הרסאלה המונוגרפית,  מקאמאת אלסרקסטי.  כי ,  בעלי מקאמות עבריים בספרד נטלו מוטיבים ולעתים אף עיבדו מקאמות אנדלוסיות כמובן בצד ההשפעה שנמשכה עליהם מן המקאמות המזרחיות.  הכוונה לא רק לעיבודה של מקאמת התרנגול לאבו חפץ עומר אבן אלשוהיד, ברית לעומת השירה הערבית על אף קליטת המוסכמות מן השירה החצרנית הערבית,  שאין בהם עיקר מבחינת עמידת השירה בעולם היהדות,  העומס הרטורי במרקם הלשוני והיסודות הפרוזודיים.  ואולם בכל אותם עניינים שבתוכן,  אותס לא ספגה השירה העברית מן השירה הערבית ללא מין וניפוי.  על דרך הכיל נאמר,  כי המשוררים היהודים מיתנו את התיאורים החושניים והמופלגים בשירה הערבית בנושאי היין,  האהבה,  מתעדנים 62.  על ידי עצם הכנסת היסוד הדתי אליחן בעניין השימושים הלשוניים מתייחדת השירה העברית בספרד,  מן השירה הערבית האנדלוסית.  אמנם בעצם השימוש הבלעדי ברובד .  המקראי הושפעה השירה העברית מן התפישה הלשונית בפואטיקה הערבית,  אך מימוש תפישה זו היה הרבה יותר קפדני בשירת ספרד העברית מאשר בשירת ספרד הערבית,  שלגביה יש הטוענים כי הושפעה לא במעט מן הלהג הערבי המדובר - עוד יש לציין הבדל עקרוני חשוב אחר בין השירה העברית לבין השירה הערבית ,  בספרד: היו ממשורריה החשובים של זו האחרונה,  כגון אבן זיידון ואבן חזם שהעלו את האהבה לנשים למדרגה של אהבה רוחנית,  כשהם משלבים בשיריהם רעיונות פילוסופיים אפלטוניים ואריסטוטליים,  בין היתר,  באגרות אחי הטהרה ,  64 אהבה רוחנית מעין זו לא היתה קיימת בשירה העברית בספרד,  אס כי היה מצוי בה בשפע מוטיב האהבה האלגורית בין עם ישראל לבין אלוהיו ובין ,  הנפש לבין השכל.  החל בסוף המאה הי"ב - כגון בס" המשלים ליעקב בן אלעזר ובשירי טודרוס אבולעאפיה,  וכן בשירת איטליה העברית,  החל ביצירת עמנואל חרומי בסוף - המאה הי"ג בהשפעת דנטה אליגיירי,  65 דבר זה לכאורה תמוה הוא, 62 לעיל - שדווקא משוררי החול העברים בספרד יסירו את הקושי שבעיסוק בנושא האהבה,  על ירי העלאתו למדרגה רוחנית.  ואולם נראה ששברו של דבר זה בצדו.  הרי שלא יכלו להיזקק לפרשנות הפילוסופית של מעשה האהבה שיש בה כדי להצדיקו,  כגון דברי אבן חזם בכתאב אלאכ"לאק ואלסיר המובאים על ידי מונרו,  66 ולפיהס האהבה הגופנית 67,  השירה הערבית הקדומה,  הוא השתחררות המשוררים העברים מן הנסיב שבקצידה בקצידות עבריות ספורות בלבד נמצא שהמשורר פותח במוטיבים הלקוחים מן - הנסיב הג'אהלי.  ובאופן טבעי ביותר,  נושאה לקוח מן התרבות ,  החצרנית.  לא מעט פתיחות בקצידות עבריות הן בנושאי היין,  ולעתים אף בנושאים אחרים שאינם ממין התרבות החצרנית הנטייה אל האסתטיקה החצרנית וההתרחקות מן הסגנון הג'אהלי המדברי התחזקה והלכה בשירה האנדלוסית;  כי על המשוררים העברים ללכת בעקבות המשוררים הערבים,  בוודאי לא על המשוררים הקדומים נאמוואלא ,  על המשוררים המאוחרים מבית מדרשם של אבו נואס,  עבדאללה אבן אלמועתו אלחמירי ואבן חזם באנו אפוא לומר,  יותר משהוא השתקפות חייה של שכבה חברתית צרה של חצרנות יהודית,  הרי הוא השתקפות השפעתה של השירה הערבית
 183 " האנדלוסית שכבר בה הוא יסוד ועיקר.  וראיה לכך - שערכיה הנהנתניים ,  האסתטיים של שירת ספרד העברית לא היו מצומצמים כלל וכלל לחברה חצרנית אלא היו משותפים לשכבות אחרות של החברה היהודית בספרד ואף לקהילות שמחוצה לה,  כי גם הרצון ליצור שירה עברית ספרדית מעולה תדכדי פיתוח יחס - שלילי כלפי הפיוט המזרחי הקדום יש להקבילו אל "המגמה הלאומית" של משוררי .  כללו של דבר,  קפדנותה הלשונית של השירה החצרנית העברית בספרד מתינותה היחסית ודרכי העידון האחרות,  צירוף כולם הוא שקבע בה את מעמד האסתטיקה החיובית והנעימה כערך עליון.  ואינו מצוי בשירה העברית בארץ אחרת כלשהי,