דפוסי תעסוקה אף־על־פי שארגוני החברה האזרחית הדתיים מהווים מחצית כמעט מכלל ארגוני החברה האזרחית,  ארגוני החברה האזרחית הערביים העסיקו בשנת 1998 2, 6% מכלל העובדים בארגוני החברה האזרחית (טבלה 2).  זהו שיעור גבוה בהרבה משיעורם של ארגונים אלה בקרב ארגוני החברה האזרחית הרשומים.  בטבלה 3 אנו רואים כי רק ברבע מארגוני החברה האזרחית הערביים אין עובדים בשכר.  מימון ממשלתי מטבלה 3 מתברר עוד שארגוני החברה האזרחית הדתיים הפעילים זוכים בנתח קטן מהמימון הממשלתי הישיר בהשוואה למשקלם היחסי בכלל ארגוני החברה האזרחית הפעילים: רק 138 ארגונים 5% מבין כל ארגוני החברה האזרחית הדתיים מקבלים מימון ממשלתי ישיר,  ואלה מהווים 21% מכלל ארגוני החברה האזרחית המקבלים מימון כזה.  בשנת 1998 קיבלו ארגונים אלה פחות משמונה מיליון ש"ח - כרבע מכל המימון הישיר שניתן לארגוני החברה האזרחית.  שיעור ארגוני החברה האזרחית הערביים המקבלים מימון ממשלתי ישיר מקרב כלל ארגוני החברה האזרחית הזוכים במימון כזה,  דומים לשיעורם של הארגונים הערביים בקרב כלל הארגונים הפעילים - כ־5% נכון לשנת 1998.  יש לציין ש־36 ארגונים - כ־12% מכלל ארגוני החברה האזרחית הערביים הפעילים - קיבלו מימון ממשלתי ישיר כלשהו (טבלה 3).  שיעור זה דומה לשיעור המקביל בקרב כלל ארגוני החברה האזרחית,  וגבוה מזה שבארגוני החברה האזרחית הדתיים.  אולם מבחינת התמיכה הממשלתית העקיפה (בצורה של זיכוי מס לתורמים), 5% מבין כל ארגוני החברה האזרחית הזוכים בתמיכה כזו הינם ארגונים ערביים, 6% מארגוני החברה האזרחית הערביים.  אם משווים אותו לשיעור המקביל בקרב כלל ארגוני החברה האזרחית . 16% דיון מקובל לטעון שמידת האזרחיות של החברה הישראלית מועטה ושהפעילות האזרחית בה נעשית בעיקר בחסות המדינה,  ממקם את החברה האזרחית בישראל יחד עם יתר החברות האזרחיות במזרח התיכון.  מהממצאים עולה כי במהלך השנים 1998-1981 נרשמו בישראל יותר מעשרים ושלושה אלף ארגוני חברה אזרחית,  המהווים יותר מ־80% מכלל ארגוני המגזר השלישי.  ארגוני חברה אזרחית מהווים רוב גם כאשר בוחנים רק את הארגונים הפעילים - בשנת 1998 פעלו יותר מששת אלפים ארגוני חברה אזרחית סביב נושאים שונים,  ואלה היוו 65% מכלל ארגוני המגזר השלישי הפעילים.  סקר בנושא של תרומה והתנדבות של הציבור בישראל (שי,  ללא קשר לאופי הפעילות של הארגונים,  למידת הקשר ביניהם או להשפעתם על החברה,  על הפוליטיקה ועל הציבוריות בישראל,  קיומם של ארגונים רבים שאינם קשורים למדינה ולפעילויותיה,  יש בהם לדעתנו כדי להעיד על רמת "אזרחיות" לא מבוטלת של החברה הישראלית.  ממצא זה חשוב בעידן של אבטלה.  1998( החברה האזרחית יש תעסוקה ניכרת למרות התבססותם על עבודת מתנדבים,  מכוונים לראשונה את תשומת הלב אל שאלת הפוטנציאל התעסוקתי של ארגונים אלה.  רוב ארגוני החברה האזרחית בישראל עוסקים בהספקת שירותים.  מצב זה מוסבר על־ידי תיאוריות שקושרות פעילות של ארגונים ללא כוונות רווח ל"כשל ממשלה" (1988 ,  ואלה מסופקים על־ידי ארגוני חברה אזרחית (1989 ,  העדתית והלאומית הקיימת בישראל תורמת בוודאי לריבוים של ארגוני החברה האזרחית המספקים שירותים מתמחים לקבוצות שונות עולים,  אך נדמה כי תהליכי הנסיגה וההפרטה שעברה מדינת הרווחה הישראלית בשני העשורים האחרונים היוו את הסיבה המרכזית להתפתחותם המואצת של ארגוני חברה אזרחית המספקים שירותים.  והוליכו לפיכך להקמתם של ארגונים המספקים שירותים חלופיים,  את הפריחה בארגוני החברה האזרחית המספקים שירותים ניתן לקשור גם לשינוי האידיאולוגי שהתרחש במדינת הרווחה הישראלית ולעלייתן של תפיסות ניאו-ליברליות.  במחקר על אודות החברה האזרחית בישראל קיימת הסכמה כי היא אינה בעלת אופי קורא תיגר,  אנו מגלים שרק מעטים מבין ארגוני החברה האזרחית הפעילים בארץ הינם ארגוני סנגור באופן בלבדי: פחות מ־6%.  ניתן לקשור מצב זה למרכזיותן הרבה עדיין של הממשלה והמערכת הפוליטית בשיח הציבורי,  לריכוזיותה הגבוהה עדיין של המערכת הפוליטית הישראלית,  ולהשפעתן של ההיסטוריה הממלכתית ושל האידיאולוגיות הקולקטיביסטיות.  אך מיעוטם של ארגוני הסנגור אינו בבחינת עדות חד־משמעית שלחברה האזרחית בישראל אין השפעה על קביעת המדיניות הציבורית בה.  מחקרים שונים מראים כי לארגוני החברה האזרחית יש בשנים האחרונות השפעה הולכת וגוברת בתהליכים של עיצוב מדיניות (בר,  של אופני פעילותם של ארגוני החברה האזרחית והשפעתם,  אחד הגורמים המגבילים ביותר את התרחבותה של החברה האזרחית בישראל הוא הקושי בגיוס משאבים.  ארגוני חברה אזרחית נמצאים ברובם בחיפוש מתמיד אחר מקורות כספיים. 1%(!) ממנו מופנית לארגוני חברה אזרחית.  אולם עדיין רק מיעוט מבין ארגוני החברה האזרחית (כשישית) מקבלים תמיכה ממשלתית עקיפה כזו.  מיעוט המשאבים הציבוריים העומדים לרשות ארגוני החברה האזרחית 18 חמור עוד יותר לנוכח מיעוטם של מקורות מימון חליפיים למימון הציבורי.  היקפן המצומצם של התרומות מעסקים,  1999) אינו מהווה פתרון מספק למצוקה הכלכלית של רבים מבין ארגונים אלה.  מיעוט המשאבים העומדים לרשות ארגוני החברה האזרחית מסביר אולי את שיעור הפעילות הנמוך שלהם - רק כרבע מהארגונים שנרשמו למן שנת 1980 היו פעילים בשנת 1998.  ממצא זה מעלה את הצורך בהתייחסות למדיניות הקיימת ולזו הרצויה כלפי ארגוני החברה האזרחית בישראל.  בשנים האחרונות נשמעת בעולם הדעה כי אי אפשר לקיים חברה אזרחית חזקה ללא התערבות מסייעת של המדינה (1995 ,  אין מדובר ברצון לשנות את הגבולות שבין החברה האזרחית למדינה,  אלא בסיוע לפיתוחה של החברה האזרחית על בסיס ההכרה בחשיבותה לקיומה של מדינה דמוקרטית חזקה.  נתונים על המגזר השלישי שפורסמו בעבר מצביעים על ריבוי ניכר של ארגונים דתיים ועל ייצוג יתר של האוכלוסייה הדתית,  דפוס דומה התגלה גם בקרב ארגוני החברה האזרחית.  ארגונים דתיים היוו כ־44% מכלל ארגוני החברה האזרחית הפעילים בשנת 1998.  נתון זה חשוב לאיזון התמונה שלפיה ארגוני המגזר השלישי הדתיים/החרדיים זוכים בשיעור ניכר של תמיכה ציבורית.  לצד ארגוני החינוך החרדי הזוכים בתמיכה ממשלתית ניכרת,  ארגוני החברה האזרחית הדתיים עוסקים כמעט אך ורק בפעילות של הספקת שירותים,  עקב התחזקותם של החרדים במערכת הפוליטית בעשורים האחרונים.  תרבותי בין הנתונים על ארגוני החברה האזרחית הערביים בישראל בולט במיוחד מיעוטם בהתחשב בחלקם היחסי באוכלוסייה.  ארגוני חברה אזרחית מאפיינים חברות מודרניות,  החברה הערבית הפלשתינית בישראל מתאפיינת בחלקים ניכרים שלה בדפוסים מסורתיים המבוססים על קשרי שארות ועקרונות שיוכיים.  ואין דפוס תרבותי של התארגנות בארגוני חברה אזרחית (זידאן וגאנם,  מיעוט הארגונים הערביים בקרב ארגוני החברה האזרחית נובע מתהליכי הדרה שונים - הערמת קשיים בתהליך הרישום,  יש עדויות על פעילות של התארגנויות רבות שאינן רשומות.  זהו רק אחד המאפיינים המבחינים בין החברה האזרחית הערבית הפלשתינית לזו היהודית.  מלבד ההבדלים בדפוסי הרישום והפורמליזציה של הארגונים,  קיימים הבדלים בדפוסי ההשתתפות האזרחית ובאופי הפעילות בין ארגוני חברה אזרחית יהודיים וערביים.  הארגונים הערביים מעסיקים יותר עובדים בשכר,  את הנתון הזה ניתן לקשור להתעוררות הלאומית המואצת של אוכלוסייה זו,  שבאה לידי ביטוי גם בקצב הרישום המואץ יחסית של ארגונים אלה בשנות התשעים.  ניסיון זה מבוסס על הגדרה אופרציונלית שפיתחנו על סמך הספרות הענפה שהתפתחה בעולם סביב מושג זה - המבחינה בין ארגוני המגזר השלישי לאורך הציר של קשריהם עם המדינה.  על פי הגדרה זו,  על בסיס הגדרה זו,  אנו מציגים פרופיל ראשוני של ההיבט המאורגן של החברה האזרחית בישראל.  חשוב לציין שהנתונים הקיימים על־אודות המגזר השלישי בישראל אינם מאפשרים בשלב זה הגדרה של ארגוני חברה אזרחית באמצעות בחינת אופני הפעילות שלהם או בחינת ההשתתפות בהם.  ההגדרה שהוצגה במאמר מתייחסת רק להיבט אחד של "החברה האזרחית" הקשר הכספי בין המדינה לארגונים,  המהווה את לב ליבה של החברה האזרחית.  שילוב בין מדד הבוחן את הקשר בין הארגונים לבין המדינה לבין מדדים הבוחנים את אופי פעילותם של ארגונים אלה ואת צביון ההשתתפות בהם הוא הצעד הבא הנדרש על מנת לפתח את ההגדרה של "ארגוני חברה אזרחית" שהוצגה במאמר זה.  בשיח הציבורי על אודות החברה האזרחית בישראל יש חשיבות לפיתוח הגדרה אופרציונלית,  של מושג מורכב ועמום כמו "ארגוני החברה האזרחית",  מכיוון שהוא מאפשר ניתוח אמפירי המבוסס על נתונים אגרגטיביים של התופעה כולה,  ולא רק של ארגונים ספורים.  אנו ערים לפולמוס הקיים סביב המושג ולהשלכותיו של פולמוס זה על כל ניסיון לנסח הגדרה אופרציונלית שלו.  כחוקרים של תחום זה,  במאמר זה אין אנו עוסקים בקביעת האופי הראוי לחברה האזרחית בכלל ובישראל בפרט,  אלא מאפיינים את המצוי בישראל,  מאמר זה אינו מתיימר לסכם את הדיון בחברה האזרחית בישראל;  ולכיווני החשיבה של החוקרים האמפיריים של התחום,