Lakhasly

בתיאוריה של ויגוצקי מתייחס איך המבוגרים יכולים להשפיע על למידה אישית . לפי התאוריה של ויגוצקי בנויה על מרכזיות התרבות ותרומתה המכרעת להתפתחות האדם. הוא טוען כי האדם הוא תוצר התרבות, הקוגניטיביות והרגשיות של האדם מייצגות את הידע המשותף של התרבות. התפתחות קוגניטיבית אצל האדם נובעת מתוך התהליך הדיאלקטי שבו לומד הילד ומתפתח דרך חוויות משותפות של פתרון בעיות עם אדם אחר (הורה/מורה). הילד לומד את הכללים התרבותיים של פתרון בעיות בתחילה תוך תצפית וחיקוי, ומאוחר יותר דרך לקיחת אחריות על מעשיו ”כל תפקוד בהתפתחות התרבותית של הילד מופיע פעמיים. תחילה בין אנשים ואחר כך בתוך הילד. מקורם של כל התפקודים הגבוהים הוא ביחסים הממשיים בין בני האדם“. התפתחותנו האינטלקטואלית לא יכולה להיות מובנת כהלכה במונחים אפיסטמולוגים של ידע נצבר או של שלבים התפתחותיים פסיכולוגיים כפי שגרס פיאז'ה. היא מחייבת הבנה מלאה של התפקיד אותו ממלאים הכלים האינטלקטואליים הזמינים לחברה שלתוכה גדל האדם. ויגוצקי גרס כי לסביבה יש חשיבות מכרעת בהתפתחותו האינטלקטואלית של הילד. עיקר ההתפתחות על פי ויגוצקי מתרחשת באמצעות תהליך של הפנמה, ויגוצקי גרס כי הסביבה מעניקה לילד הנחיה אישית, הסביבה פועלת באופן מכוון להגברת המוטיבציה של הילד ולחיזוק יכולתו להמשיך במאמציו בדרכו לפתרון הבעיה העומדת לפניו. מושג הפיגום פותח והיווה נדבך מרכזי גם במשנתו של הפסיכולוג האמריקני,

בתיאוריה של ויגוצקי מתייחס איך המבוגרים יכולים להשפיע על למידה אישית . כמו שהזכרנו בנושא העבודה שגם המבוגרים לא מבדילים בין משקל למסה ומשתמשים במסה במובן משקל בחיי יומיום.
הילדים בתהליך ההתפתחות התרבותית החפצים המוחשיים נעשים לסימנים תומכי זיכרון )כלים פסיכולוגיים(, ואלה מאפשרים ליחיד ולחברה להגדיל במידה ניכרת את מאגר הזיכרון שלהם ולהביע את כוונותיהם.
לפי התאוריה של ויגוצקי בנויה על מרכזיות התרבות ותרומתה המכרעת להתפתחות האדם. הוא טוען כי האדם הוא תוצר התרבות, כלומר התפתחות המחשבה, השפה והחשיבה הרציונלית מתפתחים דרך אינטראקציה חברתית, כך שכלל היכולות המנטליות, הקוגניטיביות והרגשיות של האדם מייצגות את הידע המשותף של התרבות.
התפתחות קוגניטיבית אצל האדם נובעת מתוך התהליך הדיאלקטי שבו לומד הילד ומתפתח דרך חוויות משותפות של פתרון בעיות עם אדם אחר (הורה/מורה). הילד לומד את הכללים התרבותיים של פתרון בעיות בתחילה תוך תצפית וחיקוי, ומאוחר יותר דרך לקיחת אחריות על מעשיו ”כל תפקוד בהתפתחות התרבותית של הילד מופיע פעמיים. לראשונה ברמה החברתית ולאחר מכן ברמה האישית. תחילה בין אנשים ואחר כך בתוך הילד...מקורם של כל התפקודים הגבוהים הוא ביחסים הממשיים בין בני האדם“.ויגוצקי טוען כי אנו מעניקים פרשנות לעולם על ידי שימוש בכלים אינטלקטואליים מתווכים אשר משפיעים בדרך עמוקה על המשמעות שאנו נותנים לכל דבר. לפיכך, התפתחותנו האינטלקטואלית לא יכולה להיות מובנת כהלכה במונחים אפיסטמולוגים של ידע נצבר או של שלבים התפתחותיים פסיכולוגיים כפי שגרס פיאז'ה. ברם, היא מחייבת הבנה מלאה של התפקיד אותו ממלאים הכלים האינטלקטואליים הזמינים לחברה שלתוכה גדל האדם. שני רעיונות מרכזיים מונחים בבסיס תורתו של ויגוצקי- הפנמה (internalization) ואזור ההתפתחות המקורבת (Zone of Proximal Development).שני המושגים הללו יבוארו להלן.
הפנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויגוצקי גרס כי לסביבה יש חשיבות מכרעת בהתפתחותו האינטלקטואלית של הילד. עיקר ההתפתחות על פי ויגוצקי מתרחשת באמצעות תהליך של הפנמה, כלומר קליטת הידע מתוך הקשר. רוב המידע שהילד מפנים מתרחש כתוצאה מאינטראקציות עם הסביבה. את המידע שהילדים קלטו מהסביבה הם מפנימים, וכך הופכים אותו לשלהם.
ויגוצקי גרס כי הסביבה מעניקה לילד הנחיה אישית, המותאמת למידת התקדמותו במהלך ניסיונותיו להתמודד עם משימה מסוימת הדורשת פתרון. בתהליך זה המכונה פיגום (scaffolding), הסביבה פועלת באופן מכוון להגברת המוטיבציה של הילד ולחיזוק יכולתו להמשיך במאמציו בדרכו לפתרון הבעיה העומדת לפניו. מושג הפיגום פותח והיווה נדבך מרכזי גם במשנתו של הפסיכולוג האמריקני, ג'רום ברונר.