Lakhasly

ערביות שאינן אקדמאיות ואינן משתמשות בעברית ביום-יום, היות שבכל מוקדי השירות ורשתות השיווק – סוג מקומות העבודה שהן מגיעות אליו על פי רוב נקודה בעייתית נוספת נוגעת ללימוד השפה העברית בחברה הערבית: העברית שמלמדים בבתי הספר הערביים אינה שפה מדוברת אלא שפה ספרותית שאינה מאפשרת לדבר ביום-יום, הבגרות בעברית אינה מספקת לידיעת השפה בפועל ולכניסה לעולם העבודה המודרני. שם הלימודים מתנהלים בעברית. אין מדובר רק באי ידיעת עברית אלא גם בפער תרבותי שמתבטא בחוסר היכרות עם המנטליות הישראלית: 'שפת המעסיקים' במובנה הרחב כוללת בתוכה את התרבות והמנטליות היהודית ככל שאנשים בחברה הערבית נחשפים יותר לאוכלוסייה היהודית, כך העברית שלהם משתפרת וכן בחברה היהודית – למשל לדבר בביטחון עצמי ובתחושת ערך עצמי, היוזמה לדבר לא רק בתשובה לשאלה ו'האומץ לדבר' בכלל – כל אלה דורשים הבנה של התרבות היהודית הישראלית נוסף על לעתים הן חוששות לדבר; כמו-כן היות שבעבורם העברית היא שפה זרה, גם המִ בטא מהווה לעתים מכשול בדרכם של מחפשי עבודה ערביים:

ערביות שאינן אקדמאיות ואינן משתמשות בעברית ביום-יום, מתקשות מאוד למצוא עבודה,
היות שבכל מוקדי השירות ורשתות השיווק – סוג מקומות העבודה שהן מגיעות אליו על פי רוב
– נדרשת שליטה בעברית.
נקודה בעייתית נוספת נוגעת ללימוד השפה העברית בחברה הערבית: העברית שמלמדים
בבתי הספר הערביים אינה שפה מדוברת אלא שפה ספרותית שאינה מאפשרת לדבר ביום-יום,
ושיטת הלימוד עוסקת בדקדוק יותר מאשר בשיחה בעברית הלכה למעשה. כמו-כן איכות בחינת
הבגרות בעברית אינה מספקת לידיעת השפה בפועל ולכניסה לעולם העבודה המודרני. בעיה
אחרת היא שבחלק מהמכללות ומהסמינרים ביישובים הערביים, שמכשירים לתואר ראשון, שפת
הלימוד היא ערבית, ולכן הסטודנטים אינם שולטים בעברית לאחר סיום הלימודים. המצב שונה
באוניברסיטאות או במכללות יהודיות, שם הלימודים מתנהלים בעברית.
אין מדובר רק באי ידיעת עברית אלא גם בפער תרבותי שמתבטא בחוסר היכרות עם המנטליות
הישראלית: 'שפת המעסיקים' במובנה הרחב כוללת בתוכה את התרבות והמנטליות היהודית
הישראלית, שלא פעם נמצאת בסתירה עם התרבות הערבית וערכיה, לדוגמה – מה שקרוי צניעות.
ככל שאנשים בחברה הערבית נחשפים יותר לאוכלוסייה היהודית, כך העברית שלהם משתפרת וכן
גדלה הבנתם לדרכי ביטוי ואינטונציות המקובלות פחות בחברה שממנה הם באים.
מעבר לפער הידע מדובר גם בבעיה של ביטחון עצמי. השימוש בשפה בפועל, בדרך המקובלת
בחברה היהודית – למשל לדבר בביטחון עצמי ובתחושת ערך עצמי, היוזמה לדבר לא רק בתשובה
לשאלה ו'האומץ לדבר' בכלל – כל אלה דורשים הבנה של התרבות היהודית הישראלית נוסף על
ידיעת השפה. כמה מרואיינות לצורך מאמר זה הצביעו על כך שגם אם נשים ערביות שולטות
בשפה העברית, לעתים הן חוששות לדבר; כמו-כן היות שבעבורם העברית היא שפה זרה, פעמים
רבות אנשים בקרב אוכלוסייה זו מתקשים לבטא את עצמם באופן מלא ובהיר.
נוסף על הסוגיות האלה, גם המִ בטא מהווה לעתים מכשול בדרכם של מחפשי עבודה ערביים:
הוא עלול להיות חסם בעיני מעסיקים, לעורר דעות קדומות ושפיטה מוקדמת ולהוות לעתים
מכשול בקבלה לעבודות מסוימות