Lakhasly

בחודש ואם ושכל קילו.ושלוש מאות גרף.תקשיבי, גברת, תשאיר את הילדים, טוב?היא לא תלך, היא לא תשמע.לצערנו לגבי מדבר וגרוע מזה יעילה. Iq 50 כאשר אתה פה אני יודע מה אני אומר לכם אני רוצה הביתה אני רוצה לסבר לכם את האוזן זה פיזור קשה שאני לא מאחלת לאף אימא לשמור.אבל לא התבלבלו לרגע על מה הוא נפל.אני אעשה.אובחנתי עם סי.ציפי זה בעצם פגיעה מוחית?שנוצרת בעקבות אי אספקת חמצן או פגעו בעיקר לאזור האחראי על התפקוד המוטורי. הפגיעה יכולה להיות הן תקשורתי וקוגניטיבי.ולעיתים גם מלווה בקליפ.עכשיו אני רוצה לספר לכם.איזה מתנות עשיתי הביא איתו לחיי ועם מה אני מתמודד.הליכה על בסיס רחב, קושי בשיווי משקל.בעיות מוטוריות בשתי הידיים זילה משתי העיניים היא יכולת זה זיהוי מרחבית, זאת אומרת, אני יכולה להגיע לפה מיליון. אני לא אזכור את הדרך, גם את הדרך מהבית שלי לעבודה אני 28 שנה ועוד מוקדם. אני זוכרת ממקום מסוים.אני לא יודעת מה זה, אני יודעת שיגיע אותי אז אני יודעת שזה זה.וכי. כן, כדי שאני אצליח לראות שאתם יושבים עכשיו אני רואה את כל הגוף שלה.אם תעמדו, אני לא אלך אתכם, אני אצטרך להכין את הראש או להרים את הראש ואני גם עובדת על פי זיהוי של כהן של אנשים.ככה אני רק לא רוצה להגיד לכם כמה אני מתבלבלת עם אנשים. באמת בסדר. למדתי לחיות עם זה. זה גם מכירים.למעשה, בגלל כל המתנות האלה.יש תמילים? בחיי אבל לבוא תשמעו את זה.פיזיותרפיה שאיתה אני מנהלת יחסי אהבה שנאה גם כיום והמילה השנייה ניתוחים.בעקבות המצב הזה, אני בעצם כדי להעמיד גיל 3 עד 7.בבית חולים אסף הרופא.אני עוברת שני ניתוחים לתיקון.טיפול של העברה והערכה.אני נעזרתי במכשירים ואני רוצה לציין שכל ניתוח ניתוח שכזה דרש אחריו שיקום של שנה.למעשה, זה רק מחלקת השיקום והסיפור הזה.אני משולבת בגלל עשית שזה גם שמיועד לחבר'ה שמתמודדים עם סעיפים הצוות וב מסגרת זאת אני מקבלת גם ליווי ביישום פיזיותרפיה.הצוות כולו יודע באמת מה לעשות איתנו כדי להביא אותנו לנקודה א לבית נקודה א.הוא יודע הכי טוב מה נכון לנו.הוא עשה הכל כדי לקדם אותנו בצורה הכי טובה ולתת לנו את האמונה.בעצמנו וביכולתנו זאת אומרת ברור לכם שאני לומדת איך ללכת, לגזור, לצייר, להתפטר, כפתורים, לשרוף פורחים, המרפאות בעיסוק לי טוב בשבילי.שאני השמאלית כי אני כל הזמן הייתי מחליפה בין האחרונות.והם עבדו כלל לחזק את עצמו, ואין למעשה החליטו בשבילי שאני שמאלי.מבחינתי באמת המילה שמגדירה את הצוות.גם את הרופאים וגם את הצוות הפרא רפואי בכלל ואת הגננות.זה מלאכים כי באמת אין מילה אחרת לתאר את זה.עכשיו אני רוצה לעבור למערכת הדם למערכת הראשית.אמא שלי.אמא שלי פורום לדעתי התחילה ללמוד פסיכולוגיה.ואם לדעתי אברהם והתחילה ללמוד שיטת פילדלפיה.שזו סחיטה שהמהות שלה אני מצטערת אם אני לא מתמקדת לכולם בעיניים.שאננות שלה זה טיפול בחברה שסובלים מפגיעות מוחיות.זו שיטה מאוד קשוחה, נחשבה בזמנו.ועד גיל 6 היא העירה אותי כל שעתיים, נעשה פיזיותרפיה.וההשקעה שלכן עצמי שאני התחלתי ללכת בגיל 4 והיא באה ואמרה את זה לרופאים מול הגברת את מדמיינת אין מצב שהיא תלך.האמינו לי רק אחרי שהם ראו את הפלא מתרחש מול עינינו.אני למעשה קלטתי מאמא ומהצוות בבית חולים.את החשיבות של הכנופיה, ובפעמים שהיה לי כוח.והרצון הייתי שואלת אותם אפשר עוד פעם פיזיותרפיה היום? אבל? אומרת ליאת.אודליה אבל עשינו לא לא אמרתי לה אני רוצה אני רוצה אני בעצם קלטתי.שהיציאה שלי בבית החולים זה הפיזיותרפיה, רציתי להיות יותר בבית ולחיות חיים נורמטיביים כמו כולם.ואכן.בגיל 6 החלום שלי יותר מפגשים.ואני יותר בבית.ולמעשה מתחילה לחוות חוויות ודברים בהתמודדות שלנו. כמותי זה בעצם פעם ראשונה שזה התמודדות של כל החברה ביחד עם הנכות.וזה.היה לא קל בכלל, זה חתיכת מסע שלקח הרבה שנים.וגם היום יש לפעמים התמודדות של החברה. אין מה לעשות זה חלק מיכאלי אפשר לברוח מזה.עכשיו.השוטרת והסגן שלה, הם היו לוקחים אותי לגינה.ממני טוב תשחק עם הילדים אנחנו פה עכשיו הסגן של השוטרת שהוא לא באמת מה לא להציב גבול או להכריח אותי לעשות דברים, אבל אני יודע שאם הוא לא יקשיב לה, שוטרת יקבל על החיים שלו אז זה היה הולך ככה שני אנשים, אחד אחד נחושה ואחת יש יש.מגילה וזורקים אותי לגינה.ומה?ובאמת.אבא שלי באמת ככה הם היו לא מוותרים לי על כלום אנחנו פה אל תדאגי.אבא שלי קרא לי אמא שלי עוברת פעמים.לי באמת היא היא הייתה מבחינתי לבניית מותג. היא כל הזמן חשבה מה הצעד הבא, איפה יכולה לקדם אותי? היא לא נחה לי שאלה. אני חושבת שאם היא הייתה.איזה טיפול?באמת כמו שהיא משהיה הנוגעים מי שיצא נגה גבול אני רק מרוויח.עכשיו המשפחה של אבא שלי, היינו היו לאבא שלי עברה אודליה יותר מדי פתוחה עד 100, יותר מדי קשוחה, עם מודרני היה אומר להם אל תתקרבו, יודעת מה היא רוצה וישבו בשקט.אני זוכרת סיטואציה.חיים שלי בבית.ונפל.ב-10 עיניים, לא לשלבם להתקרב אליהם דרך להרים אותי הכי לא לצחוק עליה היא מסתדרת לבד, לא יכולה לבוא אליה כמעט מתקרבת. בונז. 10. עוד לא יודעת כמה ידיים שהיו שם. כל הדברים שאני כמעט היו אוי ואבוי לך אם אתם מתקרבים.היא הביאה כיסא.יופי עכשיו טלי.ואני מרגישה כמו גולם במעגל.לאט לאט גולן.אני זוכרת את הכעס שלי עליה, אני זוכרת את הכאבים.אני זוכרת קצת גם את תחושת ההשפלה שמסתכלים עליך כמו קוף.אבל אני גם זוכרת את תחושת הניצחון שעשיתי את זה.אז זה היה משהו.בעל נטויה.עם סיום הגן באסף הרופא.אנחנו ניצבים בפני דילמה האם להמשיך בה מוכר, הידוע להמשיך בבית ספר שמיועד לילדים, סעיפים והשפה רופא שזה בעצם מלכודת דבש.או לחלופין, לצאת החוצה לכיכר, לכיתה קטנה בתוך בית ספר רגיל.וזה למעשה ההחלטה שנפלה.טחינה לימון בכיתה קטנה שיש בה 8 בנים ואני הבת היחידה.לצערי גם היום.יש יותר בנים מבנות.בחינוך המיוחד.ואני.מוכנה להיות.פיזית או קיי, פיזית אני נסיכה.החליט לא מקובל עליי בשום אופן.ואכן בעצם אין את הגיטרה.אני משולבת בכיתה רגילה לחלוטין.כמובן, ההתמודדות החברתית והקבלה שלי, והדבר הכי חשוב.עדות שמאפיינת הרבה מאוד אנשים.בעצם מכיסא הגלעד אני עוברת לבית ספר, הייתי יותר קרוב לבית.ובתקופה הזאת מתחילים למסיבות כיתה הלוואי צעירות.והיצור הזה שמסתכל על עצמו במראה.הוא לא אוהב את מה שהוא רואה. תזכרו זילה בעיניי תנועות לא רוצה להיות בידיים רגליים, שאת הולכת עם רופאות. ככה בן אדם לא יציב.למרות שהיא שתפרטי מאוד בעקבות הניתוחים והסתה שנתתי ברק והפיזיותרפיה.השתתפתי, אבל היצור הזה מסתכל על כבוד המערכת ובכלל לא אומר מה זה הייצור הזה.תמונה בין זכות קיום שיש לו לבין חבל שהוא פה בכלל.והיא
חבל שהוא שוב לא בכלל.והוא.וככה.והילדים היו.הילדים של הכיתה קיבלו אותי, אני עשיתי את ההכנה. אם אני הייתי עומד תמיד עומדת בסוף, למרות שלא הייתי תופסת העירוני יריחו גם מאוד קיבלו והייתי חלק.אני חושבת שהם רצו שאני חלק מהם מאשר אני רציתי זה אותך תקופה.אבל זה היה בסדר.אבל הסביבה החוצה איתנו. ובחוץ, ועם זה ההורים של הילדים.אני זוכרת סיטואציה שהלכתי ברחוב.ואז איזה ילד בן 7 שאל את אמא שלו אמא תגידי מה קרה לה.והיא אומרת תעזוב אותה, היא מפגרת.רקסי? אחוזת אמוק לילד אני בת 10 ובן 7. מסכן. לא יודע מה נפל עליו אמרתי לה תקשיבי, אני שמחה על ברגליים. יש לי חברים, יש לי משפחה ואני לא מפגרת.האם מסכנה לא אגע מה לעשות עזרה את הכביש ואני התחלתי הילד.מסכן.אני זוכרת שתי סיטואציות שאלת תם.הייתי בבית חולים אסף הרופא.ארשת פנים שלה אחרי הביקור של הרופא הייתה מאוד עצובה.אני הייתי מאוד מחוברת אליה.כנראה ההתקדמות שאישה מהרופא לא מצא חן בעיני.ואני זוכרת שעלינו לאוטובוס ותזכרו תגיות ברגליים והנורות והידיים הלא רציניות ואיש אחד משום מקום, אומר לה גברת, אני לא מבין איך את מוציאה ילדה כזו מהבית.אני רוצה להגיד לכם שאני לא זוכרת כלום מאותה סיטואציה חוץ מיד אחת של שפע ונתנה לה חתיכת אהבה.כשאמרתי במרחק השנים אמרתי אני לא זוכרת כלום מזה, אני לא צריכה גדול אם הוא היה לוחם שלמה במרחק השנים אמרתי איזה מזל שהוא לא יחזיר, כי אחרת אני לא יודעת איך זה.הייתה עוד סיטואציה של אוטובוס עם, אמרתי לכם ידע בבניית מותר לי כל הזמן כזה מהצד הבא.ואני פחדתי לעלות לאוטובוסים.והמבטים באוטובוסים היו מוצלחים היו מסתכלים עליך.כמו הייצור שאין לה זכות קיום. מה אתה עונה לו?אז היא אמרה לי תקשיבי.אנחנו עולים פה, אני מחכה לחוות את החיים.אני מבטיחה לך תקציב החיים.לא יקרה לך כלום.ואני אכן עולה לאוטובוס.ואישה אחת שישבה במקום של רווחי בסיטואציה הזאת.יש לנו המקום של ענקים מפנה לי את המקום באוטובוס.ואז יש מבוגר.אני זוכרת אפילו מה הוא לבן ואני זוכר את האיפור הקול של העצה הזאת העיניים אומר לה תגידי לי אני לא מבין באיזה בית גדלת את נותנת לילדה הזאת לשבת ואני בן אדם מבוגר תתבישי אך תתבישי לך ואז זה בכל האוטובוס תתבייש.אתה לא רואה? הנה ח הנה ח.שמע ישראל זה עובדים איתו כי זה גבול דק בין השפלה לאדם.זה גבול מאוד דק. בלאגן.הייתה עוד סיטואציה שאתה הולך למסעדה.ומתעלמים נרחב כמו איזה ייצור שקוף.מה היא רוצה לאכול?היא רוצה לאכול ככה וככה.ואז היא הביאה לי את הכיסא ואני אומרת תקשיבי, אני לא אוכלת אותה. תקופה הייתה בהלם. הייצור הזה גם לדבר וגם ישתנה.אני הייתי תולעת ספרים בילדותי. אמרתי לכם שאכלתי קצת להשתולל עם הילדים ואז בעלי ידע אחת.משום מקום באמריקה.את שומעת תלקקי לי את הדם ברגל, את שומעת? זאת אומרת לאופי פה אופי מפה.עכשיו אני רוצה לספר לכם.התמודדות של אלרם.ברגע שיוצא שעוברים משברים במשפחה, כל מיני המשפחה נחשפים ומתמודד. עם זאת אלרן הומצא ממני וחמש שנים.ואני באותה קבוצה תזכרו 3 התקפה עשיתי תכופים ואת גדלתי למעשה בבית החולים והספר רופא הוא באותה תקופה גדל אצל סבתא שלי.אמא שלי לא כל כך הייתה נוכחת בחיים שלו.יש לציין שברגע שיהיה אחלה.היא תיקנה.ביג טיים.הוא זכה לאמא בסביבות גיל ההתבגרות.והיא פיצתה על כל מה שהוא מפסיד, אבל אני הולכים להפוך את כמו חברים מעשנים סיגריות. היה כל כך כיף. איפה כך כיף לראות את היד, את הביחד שלהם ואת הקשר שלהם.יש לציין שהראנו באמת שילם מחיר כבד באותה תקופה שאמא שלי הייתה עסוקה לשים אותי לרגליים.מן הסתם, ההתמודדות לא פסחו גם עליו.היו צוחקים על לאווים לאחותך. והנה אחותך הצולעת.ווירד לא הולך מכות המורה אמרה בכיתה א הוא או אני בכיתה אמרו בכיתה ובתקופה שלי היה א עד ח טז אני הייתי.הוא ייבא א. אני הייתי בכיתה ה הייתי עולה למעלה ואומרת לו יא מטומטם הוא רוצה לעצבן, התחלתי את עצבנתי טלק, תתעלם ואז הייתי אומרת גם לחג ת שלו חבל שלא מתעצבן וחבל שהוא הולך למקום טהור כועסת עליו אבל זה לא עזר לי ככה הוא מוצא את הדרך שלו.באמת אנחנו.אחד בשביל השני בכל מצב.וההורים שלנו באמת לימדו אותנו בזכות הקשר בינינו ככה. ואני כל הזמן אמרתי הלוואי שיהיה לילדים שאין לנו חשק.פעם צריך להזכיר לו שיש לו אחות.אבל באמת.אני תמיד שם בשבילי, ואני תמיד שם בשבילו, מרגיעים שהוא צריך.ואפילו שנולדו לי הילדים, הוא היה שם.וההצעה לטפל בהם.זה וממש ממש גם היום.של רמי ומורן סוג של אבא.בגיל 12 וחצי אמא שלי לראשונה אני לוקחת אותי.טיפול פסיכולוגי.כי הבינה בחוכמתה הרבה שאם הזהות שהיא תמשיך להיות קורבן.אז לא משנה שום ניתוח שאני אעשה.אני לוקחת את הילד פסיכולוגית באסף הרופא המיתולוגי. אם סי טי.ואני אומר, אני נכנסת בדלת ואומרת לה תקשיבי, אמא משקרת, יש לי חברים, אני מסתדרת בלעדייך, ואני לא צריכה אותך ולא תפסיקו לשגע אותי, גם את וגם אמא.ואז יש להתייעץ בינה. אותי אומרת לי יש שמש וירח בחוץ מגיע לך לחיות.יצאתי את אהבתי את הדלת הייתי בהלם מעצמי אשת אהבתי את הדלת הכי מושמע.בגיל 14 זה גיל ההתבגרות בעיצומו ואני לא כל כך רציתי לצאת עם הילדים למרות שהייתי הולכת לפעמים והייתי רוקדת.אבל עדנה גולן היא לא ויתרה על עצמה בשביל שהבת שלה תרחם על עצמה.היא החליטה.שלא מעניין אותה שכולם בחוץ הייתה נותנת לי 11 וחצי שקט בזמנו אחד חצי שקל בשנות השמונים. העניין שאת לא גם בלילה וגם פיצה בעצם אומרת לי שלום יום שישי היום כולם בחוץ, את לא רוצה לראות אותך פה לפני 11 בלילה את לא חוזרת.11 בלילה את לא חוזרת ברור לך.ואני לא רציתי ללכת.אבל הייתה לקחת אותי.ואני הייתי מנסה להתנגד, אז מה?הייתי דופקת על הדלת כדי להיכנס.אז אני שומעת את אבא שלי אומר לי בפרסית פשוט מה שכחתי אני מבין.איזה ג'יפ קטן.ג.כך כשבחדר ואין לשכוח.כפרה עלייך תעזבי אותה איזה נשמה שלי הילדה קשה לה בחייך תעזבי את.תכניסי אותי הביתה, הייתה מתקרבת הדלק צועקת בעברית בקול רם אתה אוהב אותה?אם אתה אוהב אותה אל תרחם עליה. וחוץ מזה מה אתה לוקח אותה בקשת בבית ספר? משום מעט בגשם בבית ספר אני לא ראיתי שמישהו מת אל תפריע לי ואת תיקח אותה באמת שאני יכולה ללכת לבד.ואני זוכרת.טוב הבנתי בשלב הבנתי שהסיפור הזה אני לא יכולה לנצח בו.התחלתי לצאת עם הילדים.יום אחד מחליט היא שכן בעת.הלכתי ואני פוגשת אותן באמצעות חוסר כל המכולות שאמרתי לכם שהיה כתוב רק.אמרתי להם, אני ידעתי שתהיו פה, אז באתי.זה לאט לאט צוות התחלתי לעצב אותה.התחלתי להיות נערה מתבגרת, להתאפר בסדר גבות.אבא שלי בגדים בדים מאיטליה.טלי הכי יפים בארון הייתי הילדה הראשונה עם מגפי ג'ינס מהארון יכלתי לצאת ולחיות.הטיולים השנתיים.איך אני אמרתי לעצמי זה גם שמתי לעצמי. אמרתי לעצמי איך הטיולים השנתיים לא עזרה לי.עכשיו אני אמרתי לאימא חייבים ללכת. מה אני יודע? נחל התנור לא קל להוציא נו ואם עשינו עשינו לך שעשינו לא עשינו באמת לא לוותר גם לחיות ולהיות כמו כולם.ואז אני חזרתי למרות לפסיכולוגית.כי הבנתי שאני באמת צריכה לצאת מהבית.זהות הקורבנות ולהמשיך לחיות חיים נורמטיביים עד כמה שאפשר. אמנם לא עשיתי לך חיים קלים על כל דבר שהיא הייתה הייתי אומרת היא היתה אומרת כי הייתי אומרת לי את לא מבינה כלום, תזכרו יש לסיטי מבינה טוב מאוד.באמת עבדנו על זה שאני ראויה.שווה.ומגיע לי.אנחנו בקשר עד היום.לפני יסודי.מישהו חכם בעיריית חולון מחליט לשלוח.אתם יכולים לצלם.אני באתי משם לצלם.מישהו מחליט לשלוח ילדה עם בעיות כמו תורת ובסוף המקצועי.כמובן, הציונים הם בחגור שאני לא צריכה לעבור את הבגרויות כמו בן אדם הזה לצילומים האלו שהם טובים אני הייתי כאן.כן, אני אלמנה הייתה הכוח שלי כמו שאני יושבת ללמוד למבחן.אף אחד לא תזכרו אם כל הזכויות למידע שלי בראייה הייתי משקיע 200.קיבלתי משהו.ואז הלכתי אני אמא אמרה לי יאללה בואי הולכים יכולה להפוך להצלחה.זרקתי לה הנה, אמרתי לה כן.זה זה.תסמוך על הילדה באמת.יתרונות.שירים טובים.ואני אומרת לה אני אומרת לא, תסמוך עליי, תסמוך עליי, תאמיני לי שאני לא מוצאת לי שלום. אני יודעת מה אני שומעת, תסמוך עליי.ואז בסוף י"ב שקיבלתי תעודת הצטיינות.זוכרת שלא לקבל אותי למסגרת בהסכמות העיניים שלו אמור המון.אני לחגים.ואם ההוצאה?נורא גדולה בת 19 עם גבס כזה פיזיותרפיה.שרציתי להתגייס לצבא הם לא רצו. רציתי להיות מורה חיילת זה הפעם הראשונה שביקרתי. אמרו לי לא, לא רוצים, לא צריך.ואז עובדת שיקום של ביטוח לאומי.שולחת הדין לעבוד במשרד, מובן?הבעיה זה נקרא לזה מקום שחבר'ה שמסתכלים מקבלים קיצבת נכות.עובדים את שכר המינימום, חלקן נוציא מהם איתנו במיטה כלי.אני חושבת שאם אנחנו היינו מבינים מה זה אומר, אני מבין אם כך עלינו להמתין אורכת שנה.אבל בשנייה שהם נכנסים לשם אני אומרת לה אחראית במקום תקשיבי.אני לא שייכת לפה, אני רוצה ללמוד.איך את יודעת שאת יכולה? אני אומרת לה תסמכי עלי, אני יכולה במסגרת השיקום של ביטוח לאומי אני מתחילה לעבוד עם חבר'ה עם תרגום.ואז לא להצביע. הרצון להיות בצד השני של המתרס.להיות מורה, חיילת, מורה, מורה של ציפי ואני מתחילה להתנדנד עם חברה של סיטי בבית ספרה.מיותר לציין שזה אהבה ממבט ראשון החבר'ה אוהבים אותי. זה משתפים אותי בסיפור החיים שלהם ואני נותנת להם כלים.רוצה להיות תנועה, אנחנו לא מבין את המצב שלך. זה נורא. תנועות עוזרת לנו. אבל איזה נורא.החלום הבנתי שעבודה סוציאלית זה הדבר הכי נכון לי.ואז אני עשיתי את זה קומנטרי.אבל בגלל העלויות המידה שלי.ואמרתי לעצמי שאני חייבת ללכת לעמוד בנסיון שיראו מי הבנאדם מעבר לקושי כי ככה לא יעבור כי התנאי הסבתא הקבלה. תודה סבא סבבה, הפסיכומטרי לא.ואז אני מגיע לאוניברסיטת.תל אביב.היא אומרת לי אנחנו לא מקבלים כזה ציון במתמטיקה.אמרתי לה תגידי, את מחפשת מורה למתמטיקה? למרות שהיום אנחנו יודעים שהם אומרים למורים בבית הספר פסיכולוג.מורה למתמטיקה.משהו שאני לא יודעת להתחבר לאנשים.צעקתי את הדלת, הלכתי משם.ואז הלכנו הילדים. מהי האוניברסיטה בר אילן?מעבר לקושי, זה אומר יודע אני מבטיח לך תיום צריכה שאני צריך לומר.תקשיבי את.יש לי 60 מקומות ורק מקום 300 50.כל מה שאני צריך לנהל.זה שאת תחזרי השנה השנייה כחלק מאותה לשתיים תעשי פסיכומטרי.אפילו אם תשתפי אותו בקצת.אני אומרת את זה, אני מבטיח לך, אני כותבת כבר.באיזה שלח אותי ללמוד בעצמך באריאל.שזו הייתה חוויה הפארק השנה בעצם שיצאתי מחוץ לבית ילדה בת 20.וזו הייתה חוויה מאוד גדולה. יש לי שם חברים, חברים עד היום.וזו האמת, אני לא אומרת.אתם ומסיימת במהלך השנה השנייה שלי לימודי העבודה הסוציאלית.שני ההורים שלי חולים בסרטן במקביל.אנחנו בשנה וחצי עושים 9 ניתוחים.הכימותרפיה והקרנות ביחד.ההפרש של אפילו יום אחד בניתוח לניתוח.הם היו באים.השני על כסאות גלגלים או בלי עם אינפוזיה, הם היו רצים ומחקרים אחרים של השני.הוא שכב בקומה רביעית במקום החמישי.אתה רואה את הצד היפה של מחלקת ההר?אתה רואה את זה, את הצד המכוער שלה.אני זוכרת שנכנסתי למכונית.אני שומרת את האחות גם בלבוש.קודם.היא אומרת לה תקשיבי.מותר לך להגיד.אין.נתח קטן.ת. איך להגיד כזה זוגית הכרית.להגיד למה דווקא אני?אני לא שמעתי.לאבא שלי היה רופא דתי.בתקופה ששניהם היו חולים בדיכאון בסרטן, אבא שלי חלק קיבל פתרון קצת.זה הרופא קלט את זה.מתקשים לגעת.מושכת את השמיכה שהייתה עם אחרים.ומצד אחד אמא שלי עשתה 5 מ'.רביעי.היא חזרה לסגן.מנהל מחלקה ואמרה לו תקשיב, ניסיתי.ניסיתי את המנהל.אני מאמינה בכלל אני רוצה שתעזור.אתה כבר לא פה אלא שם.לצערי הרב.במהלך השנה, אחרי שנה וחצי של התמודדות.אמא שלי נפטרה.ואני רוצה להגיד לכם שאני הייתי מרוסקת.בניתי לעצמי מגדלים של היגיון.אמרתי לאנשים האלה 14 שנים.עברו כל כך הרבה בחיים.כל הזמן הייתי שואלת אותה, לא מקנאים בחברים שלהם, היו להם חברים, נכדים.לא, לא.תביא לי שאנחנו מתקרבים לחג.זה אני הייתי.בשוק של החיים שלי.ואני חזרתי לרותי הפסיכולוגית לעשות טיפול אינטנסיבי של איגוד 10.במהלך השנה השנייה שלנו.אחרי זה אתה מתחיל לחפש עבודה.אני חייבת לעבוד עם לחי.אני מגיע לעבודה במפעל מוגן.ואז המנהל של המקום אומר לי תגידי, למה באת לפה?פלסטיני.קונספט.לא, לא, אני אומר לה כי יש לי ילד עם צרכים מיוחדים, את לא תצליחי לעשות את ההפרדה. אני לא מבין למה באת לפה. יש לי ילד עם צרכים מיוחדים, את לא תצליחי לעשות את ההפרדה.ואני מנסה להגיד לו תקשיב אחי צודק אבל אני מוכנה ללמוד תוך כדי תנועה ויש לי את המסר הנוסף שאין לי מישהו אחר. אני הייתי בן 12 קומות, אני יודעת. יכולה להבין.יכול להיות שאני גם מזדהה, אבל אני אעבוד על עצמי, אבל בסדר, תן לי צ'אנס, תן לי צ'אנס אומר לו לא, אני לא מוכן לשמוע אותה, אבל שבהם.ואני יוצאת משם.רגליים.עם כאב ראש, פשוט נשענתי על הקיר כמה דקות כדי זה.אחרי זה אני לא לא חושב בכלל.ואחרי 8 חודשים וכמובן הפסקתי לשלוח קורות חיים והפסקתי כלום.אחרי 8 חודשים אני מגיע.לעבודה הראשונה שם אני עובדת כבר 28 שנה עד היום.אני פוגשת 4 אנשים.שהם פשוט נס.הם פשוט רואים את הבן אדם מעבר לקושי.ואני עובדת עם נוער במצוקה.זה בעצם להראות לחבר'ה קשה לשמוע שלי ילד התקדמו לא?בבית ספר כזה שנשמע שלי לא יקדם אתכם בשום.להתכרבל זה לא ייתן לכם שום מטרה לעזור לכם.באמת הנכות נראה לך?המקלות לסוגיהן נוכחים בחדר ואתה רואה אותם.פתאום זזים.עוד אין לי אפשר שאלה?עם השנים את החוק הזה ושואלים את השאלות מבלי בפגישה ראשונה שניה.אז כוס תה ללא אם את מרגישה שונה.אני חושבת מה היה קורה אם לא היית.הילדים שלך מתביישת, מתביישים בך.תהליך בחורה? גיל התשובה שלי תמיד.אותה התשובה.שלבעלי יש.הראש מחובר אל הראש, יושב על הצבא והוא מחובר על הכתפיים.הייתה סיטואציה של איזה אימא שאמרה, אני יודע לי תקשיבי, את יותר מדי רכה עם הילדה.את יותר מדי רכה עם ילדה, אמרתי לה תסמכי עליי, תסמכי עלי, אני יודעת מה אני עושה.ובסוף השנה היא כתבה כתבה מכתב כזה יפה על זה שלא ויתרתי לה. זה לא ויתרתי לילדה ונתתי לה כלים והייתי זמינה 24 7.ולא צריך יותר מזה אני זוכרת.סיטואציה שהייתי הולכת לביקורי בית.הילדים היו מתחת לסנטר.וזה ידע כל הזמן אומרת לי מה, לא נמאס לך לבוא לפה? הרבה פעמים עניין אחד חיפה.זה אומר שאני חש היא נפגעת לפעמים תלוי באיזה יום היא קמה.אבל הניחה לזה.רזה.ניכר רוצה להראות לילדים ולכל שזה שלהיכנס ולא הדרך.ובאמת יד קמה מהמיטה לא רק בעזרת בעזרת טיפול משפחתי בעזרת פסיכיאטר מקרה.בעקבות זה שהפכתי לאבא שלא העלת יותר מהרוב, מסרתי לו שיש 15 הוא נעלם. אני יודעת שאני רוצה.בא אליי אחת.אחת.רקע, זאת אומרת ליאת מעצבנת אותי את לא מקשיבה למה שאני אומרת לך הילדה בסיכון היא מקיימת יחסי מין.תביעתה לבחינת צד ולפני שופט אני אומרת לה כן, השופטת, כיצד יגידו לה לא לקיים יחסי מין זה יעזור.זה לא יעזור, צריך להתחלק את אמון במישהו, במקרה הזה פחות הצלחתי. היא צריכה לתת אמון במישהו עד שהיא לא תיתן אמון ואין מישהו זה לא יעבוד. אני רוצה להגיד לכם שגם מעבר לזה יש פינתה חדר כאילו מה זאת עליך? כאילו המון בתי ספר שהיו.לא מבינים.אני סיטואציות שחשבו שאני הנקה במכון. רגע, איך את שומרת? יכול לחשוב שמי שיקבע אם מסוגל יכולה להיות המלצה ולא משנה.כן.זה כאילו באמת אני אוהבת את העבודה. יש המון רגעים תסכול.בקושי.ואני מביא את העבודה הביתה.זה מזכירים.הסתיימו בשער.אבל בסדר, זה חלק ממני.אז העבודה יש.ומה עם זוגיות?כי אני חיפשתי גם מישהו אחד כזה, שמציב לעצמו מטרות ומשימות עם אחד כזה שלא ניתקע הבין בעצמו. ומה הכי חשוב חיפשתי.עכשיו התחלתי חתיך חתיך לא חבר'ה אני חיפשתי נהג אין לי שדה ראיה.אני אמרתי לעצמי אני צריכה מישהו שיקח את הילדים שלי לעניין הילדים שלי שיר הפרטיזנים, זה היה קריטי.אנשים משלו.חי חיים באמת הוא.מה אתם אומרות? להצליח למכור לו משהו?לא היינו באמת הוא, אני באמת רואה בחיים כל מה שרציתי עצמה.הוא נוהג, הוא מציג את עצמו.ומוצאים לעצמם מטרות ומשימות עמדו מתנדב עם אנשים בביטוח לאומי, עוזר להם מכסף וישב בבאטל בכנסת עד שהוא התייאש מהם. באמת איש עם נתינה ענקית.איזה ואני לפני שאמא שלי איך אמא שלי נפטרה אני התחלתי לשמור שבת.וחיים הקשר בינה לבין דת הוא מקרי בהחלט.ואז הלכתי לרבנות לו תקשיב אני מצאתי את שאהבה נפשי, אבל.אומר לי אודליה, אמא שלך שלחה לך אותו, אני רק בישראל. אני אומר לכם, אתרי על השבת הוא חוזרת ושלוש דק.רק בישראל תוותר על השבת, את רוצה חתן או שבת תכלית?זה המודל שאנחנו בחור טוב.רק בישראל, אומרת לעצמי לשבת.ואכן באמת אחרי שנה ושמונה חודשים התחתנו, אמרתי לו פחד להתחייב. שאלתי אותו מה קורה. אמרתי לו, הוא אמר לי הוא לא יודע. קמתי והלכתי.התקשר אליי, אני אוהב אותך בשביל להתחתן, אמרתי לו.כאילו אומר לי אפשרי.אמרתי לה את הטבעת.וזהו אנחנו התחתנו ביום של אסון ורסאי. אתם צעירים, לא יודעת אם אוי לא.אני.וזוגיות יש עבודה, יש חיים טובים יש וזהו. כל מה שרצינו ילדים חבר'ה מה אתם אומרים זה הלך קל.אני הייתי מקבלת זריקות לכם היה בוחר.המופע טוב. קצה מהחג הרגשתי ת א אני צריך את זה.בסופו של דבר, אחרי 3 שנים נולד אותי.תגיד משהו.חייל היום.עדן הנערה לקרוא.באמת.שניהם ילדים בוכים מהממים מיוחדים מנהיגים.ועל זה יעיד כל מי שפגש פוגש בהם.עכשיו אני רוצה רגע לדבר עליו.אבא שלי שרד אחת 20 שנה ואמא שלי גרועה.ובאמת.הוא הסתובב כמו טווס.בילדים.אחוז אחד הנכדים שלו.הוא עשה למרחצאות על אמא שלי, אישה מדהימה שלי הייתה מיוחדת וכמה זה? אני חושבת שזה הסיכון שלו ודרך זה הם זכו להכיר את התוספתא שהם לא יחיו.האדם.את ההתנדבות אני גם בן אדם בן 83 היה לוקח במספרים ד"ר אם אופן וזה של הקהילות הם באמת הם קלטו ממנו אותה.את הזמן ואת והוא, בניגוד לאמא שלי, הייתה דמותה מפנקת. זה המתנה.הרכה יותר.ובשבת בבוקר היום מכין לנו ארוחת בוקר שלו.ומי שעות?אם יש לי הייתה צועקת לו אברהם את המסירה שהילדים ישנים. הייתי צועקת לאמא, הילדים כבר לא ישנים.באמת שניהם היה הם השלימו אחד את השני בערוץ שלהם.זה מבחינתי באמת. לשניהם מגיע פרס על ההורים.עכשיו אני רוצה לספר לכם על ההתמודדות של הילדים.בלימה סתם גם להם לא היה פשוט.אני שהייתי בהריון עם הבן.בכל השני אמרתי לכן, תקשיב, הילדים יצטרכו טיפול רגשי.וגם ממש.אנחנו.והילדים הם התגייסו בנו, אני הייתי הולכת איתם.אני הייתי שמחה גם מאושרת והם היו באבל לאומי אזרחי, כל אחד בנפרד.אני יושבת בספסל את לא מצטערת כי פה.אבל יום אחד אחרי כמה זמן אני שומעת את אחד הילדים מצביע עלי ואומר לחבר שלו.תראה את האישה הזאת.כן, אבל זאת אמא שלי.זה שאני עוברת ואני לא הייתי צריכה כלום מעבר לזה.הם היו מאמנים אותי רגע, הם החליטו של ללכת על הקווים זה המקפיא ללכת על התגובות שלך זה יעזור הם היו מאמינים הייתי עכשיו עשיתי פעמיים אבל אני התייאשו כי אמרתי להם זה לא יעזור לחבר'ה אני כבר היה אומר לי אמא אל תבואי לבקר.ברור לך את לא באה לכיתה?הכיתה.הוחלט אותי במסדרון.תהליך התכה ביתה.דרך אגב, הוא צעק עליו עוד רק לי לכביש. זה פעם ראשונה ואחרונה שלי הרימה עלי יד.היה יום אחד שאומר לי.ניתן על הסכם שלום ואני לא הסכמתי. אני לא יודעת מה היה אומר לי את תמיכתנו מגיע לך סאב.את מכינה מגיע לך.עמדתי, סגרתי את הדלת הוא דוחף אני זה הוא דוחף אני לא נתתי לו.לא יודעת.גבולות לילדים זה משהו מאוד חשוב. קודם כל ילד צריך גבולות, זה קשה, זה לא פשוט, אבל כל ילד צריך גבולות.ומצד אחד הם ילדים מאוד רגישים. אני זוכרת כאילו.גם העניין הפרקטי.לבית ספר עלטה.יש מה לעשות שם.לא יכולה לתת להם את תבואי.הייתי הולכת לעשות פריט האם היית הולכת ככה ככה מיליון קילומטר ממני? כאילו אני בשוק.אין כסף.אבל באמת הם היינו כך חמישי עם אתגרי יש פה אגד.לצערי בוא הנה חפש גם מעלית בקניון הזה.ואז.בית מלון.ואז עדן ב-1 הכורים.והאם אומרת לו כיסא גלגלים שיחקה איתי סירקה אותה והיא אמרה לי כאילו את ההורים שלי.ואינה כל כך בכתב, מתרגשת, היא אומרת.תמיד.יום אחד מתקשרת נורא.תקשיבי, את יודעת מה יהיה עכשיו?אחד הילדים דיבר על נכות בהתמודדות.ליטא.באופן משונה, ונתנה הרצאה לעשר דקות כמה הם לא מבינים כמה זה המקום לא נגיש ומזעור עם נכים? ומה זה שיש זה גבוה ושיש ענפים ברחוב והם לא מבינים כלום שום דבר רק שהם לא אומרים להם אתם לא תראו שם.ובאמת.אני מבחינתי זכיתי בגדול.באמת ילדים מהממים.איילת, קשה לך לעבור בדרך. אין ברירה. החיים מלמדים אותנו.מעמידים אותנו בפני אתגרים.דוברת אנחנו בית פתוח, בית שכל אחד יכול להיות מה שהוא.אני רוצה לשתף אתכם לפני סיום במספר תובנות שאליהן הגעתי במהלך חיי.שיהיה חלק מהחיים של כולנו.אנחנו.חייבים לשתף לפחות חבר אחד טוב שידע מה עובר עלינו. 7